ישטפו גלים

השיר התגלה בהקלטת הצלה של הספריה הלאומית ב- 17.10.1991, לדברי אריה אורי הוא שמע את השיר בילדותו מאמו, מזה עולה שהוא שמע אותו בין אמצע שנות העשרים לאמצע השלושים.

את מקור הטקסט זיהתה מרים אהרוני מקיבוץ יפעת. 

היא מוסיפה: 

המילים "גלים רודפים גלים" וההדים שהן מעוררות בנפש מופיעות פעמים אחדות ברשימתו העדינה של ישראל פרלוב "גלים", שראתה אור ביומן גבת בשנת 1935. ישראל (לימים, שהם) היה מראשוני קיבוץ גבת וממייסדי קיבוץ יפעת. ברשימה זאת, המצורפת כאן בציטוט חלקי, הוא מעמיד את קשיי השנה הראשונה (1927) מול הביטחון ומנוחת-הנפש אחרי שנים ספורות. על פי הכתוב, ברור שגם בגבת שרו "גלים רודפים גלים", כמו ששר אריה אורי, ולא "גלים חובקים גלים", כפי שכתב א.נ.גנסין.

[...]
"ג–לים רוד–פים ג– –לים..."
שיר שהושר אז ע"י כל חברינו. ביניהם גם כאלה, אשר עד מדרגת פיוט והגות דעת הגיעו, אנשים בעלי רגש עדין ומחשבה, אשר את האדם יחפשו ונתיבות לליבו ואשר את חידושו ידרושו. אנשים אלה חיפשוהו, את האדם, בין... הכוכבים וצבא מרום. כי איפה הוא, האדם העליון, אם לא שם? ולא חלו ולא הרגישו כי בדרכם את האדם הם רומסים. אולי לא זה המבוקש, העליון, אבל זהו, ואין אחר. ולא ראו, כי בני אדם לפניהם, מזועזעים עד יסוד נפשם, מדוכאים, צרובי עלבון.
ג–לים רוד–פים ג– –לים...
בשוכבי על יצועי בחום היום, או בערבי קיץ, אני קולט את צלילי השיר וכמו גלים עוברים עלי, הולמים אותי ומרגיש אני כי בים רחב-ידיים אני נישא והגלים הוממים אותי, גלים של זרות ובדידות. גלים רודפים גלים.
אז יש ואקום, ואצא החוצה, הלוך וטייל לרוח היום במשעול צר, שקוע בהרהורים עצובים, עד כי ייראה העמק לפני. הרגליים נעצרות כאילו מאליהן. אני ניצב דום ומסתכל לפני, כי קסם לי העמק. ולא בשלל צבעיו ובריבוי גוניו. כי הימים ימי חרבוני קיץ לוהטים, האדמה – בור, גזר הבר, השמיר והשית שהאדמה הצמיחה עמדו בכמישתם ושיוו לעמק צבע חד-גווני, אפור-חום. העמק כאילו אמר לי: רדוף-גלים הינך? מחפש אתה מקום אחיזה? פה, פה הוא המקום. ואם זרוע אני קוצים, ואם מראי אפור – הלא הייתי ואני יכול עוד להיות אחר. בידך הדבר לעשותו. וגמרתי בליבי: כאן המקום להיאחז ועלי לעמוד במבחן.
 

ים ומקורות מים נוספים   שירי זמרדעים   לחנים שלא אותרו במזהי שירים