שיר אביב

בּוֹאוּ טָף, קוֹרֵא אָבִיב רוּח צַח וּתְכֵלֶת זִיו נוֹצְצִים פּרְחֵי הַזֹּהַר שׁוֹקְקִים יוּבַלֵּי הֵטֹּהֵר רוּצוּ אֶל הַנִּיר הַשְּׁחָקִים יַצְהִירוּ בְּנֵי כָּנָף יָשִׁירוּ כְּמוֹתָם הַאֲמִירוּ לְעוֹלָם כֻּלּוֹ בָּהִיר יְלָדִים זְמַנְכֶם עַכְשָיו לֹא רָחוֹק הוּא יוֹם הַסְּתָו בו אֶת הַשְּׁחָקִים יַקְדִּירוּ כֹּל עָלֶה, כֹּל צִיץ יַשִּׁירוּ זִלְעָפוֹת-מָטָר שׂישוּ נָא וְגִילוּ וְקוֹלְכֶם הַצְהִילוּ טֶרֶם יַאֲפִילוּ עַנְנֵי חֹרֶף קַר בואו טף קורא אביב רוח צח ותכלת זיו נוצצים פרחי הזוהר שוקקים יובלי הטוהר רוצו אל הניר השחקים יצהירו בני כנף ישירו כמותם האמירו לעולם כולו בהיר ילדים זמנכם עכשיו לוא רחוק הוא יום הסתו בו את השחקים יקדירו כול עלה כול ציץ ישירו זלעפות מטר שישו נא וגילו וקולכם הצהילו טרם יאפילו ענני חורף קר

מקור: "לידער-זאמעלבוך פאר דער יידישער שול און פאמיליע: מהדורה שנייה מתוקנת ומורחבת", Leo Winz, Berlin, 1912, עמוד 56