זמר לכיש

אֶל הָאֳפָקִים יָרַד לְאַט הָעֶרֶב דּוּמָם נִמְתָח הַתֶּלֶם בֶּחָרִישׁ גַּם הָאָבָק כְּבָר נָח עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת אֶל חֶבֶל לָכִישׁ וְהַשֶּׁקֶט נִפְרָשׂ עַל בָּתִּים וְשָׂדוֹת עַל יִשּׁוּב שֶׁהוּקַם רַק הַשָּׁתָא וְהַדֶּרֶךְ פָּתְחָה וְזִמְּרָה אַגָּדוֹת וְהִקְשִׁיב לָהּ הַוָּאדִי מִלְּמַטָּה הָיְתָה לָכִישׁ אַדְמַת שָׁמִיר וָשַׁיִת וְאֶרֶץ אֲפוֹרָה הַיּוֹם יֵשׁ כְּבִישׁ יֵשׁ עֵץ לְיַד הַבַּיִת וְאַדְמָתָהּ פּוֹרָה כִּי לַאֲשֶׁר בְּאַהֲבָה אוֹתָהּ חָרַשׁ הָיְתָה לָכִישׁ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וּמוֹסִיפָה הַדֶּרֶךְ וּמְזַמֶּרֶת נִהְיֶה עֵדִים כֵּיצָד יָבוֹא הַיּוֹם עַד הַגַּגּוֹת תַּגִּיעַ הַצַּמֶּרֶת שֶׁל אִילָן שֶׁנִּטַּע רַק הַיּוֹם וְהַוָּאדִי פִּתְאוֹם מִשִּׂמְחָה נֶאֱנָח כִּי עָבִים בַּשָּׁמַיִם נִקְשָׁרוּ וְעֵת גֶּשֶׁם בְּרָכָה עַל הָאָרֶץ נִתָּךְ הַטִּפּוֹת עַל הַוָּאדִי כָּךְ שָׁרוּ הָיְתָה לָכִישׁ... אֶת זֶה הַשִּׁיר נָשְׂאוּ עִמָּם הַמַּיִם וְגַם הַיָּם זִמֵּר זֹאת כְּשֶׁשָּׁמַע אֵיךְ אֲנָשִׁים הִפְשִׁילוּ שַׁרְווּלַיִם אֵיךְ הוֹרִיקָה פִּתְאוֹם הַשְּׁמָמָה וְהַזֶּמֶר עָבַר עִם עָנָן וְגַלִּים אֲבָל שָׁם בְּלָכִישׁ לְעֵת עֶרֶב הוּא שִׁירָם שֶׁל בָּתִּים וְשִׁירַת שִׁבֳּלִים שִׁיר הַמַּיִם וְזֶמֶר הַדֶּרֶךְ הָיְתָה לָכִישׁ...אל האופקים ירד לאט הערב דומם נמתח התלם בחריש גם האבק כבר נח על פני הדרך ההולכת אל חבל לכיש והשקט נפרש על בתים ושדות על יישוב שהוקם רק השתא והדרך פתחה וזימרה אגדות והקשיב לה הוואדי מלמטה הייתה לכיש אדמת שמיר ושית וארץ אפורה היום יש כביש יש עץ ליד הבית ואדמתה פורה כי לאשר באהבה אותה חרש הייתה לכיש ארץ זבת חלב ודבש ומוסיפה הדרך ומזמרת נהיה עדים כיצד יבוא היום עד הגגות תגיע הצמרת של אילן שניטע רק היום והוואדי פתאום משמחה נאנח כי עבים בשמיים נקשרו ועת גשם ברכה על הארץ ניתך הטיפות על הוואדי כך שרו הייתה לכיש... את זה השיר נשאו עימם המים וגם הים זימר זאת כששמע איך אנשים הפשילו שרווליים איך הוריקה פתאום השממה והזמר עבר עם ענן וגלים אבל שם בלכיש לעת ערב הוא שירם של בתים ושירת שיבולים שיר המים וזמר הדרך הייתה לכיש...