ראשון לציון

לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ וְעוֹד נִלָּחֵמָה, (2) בְּיֶשַׁע עֶלְיוֹן יָדֵנוּ רוֹמֵמָה. (2) לַחֲסוֹת מֵחֲמַת הֶעָרִיצִים נִלְחַמְנוּ בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה לִפְנֵי אַחֵינוּ כַּחֲלוּצִים וּמִבְּלִי חֶרֶב שְׁלוּפָה. מַזְמֵרוֹת הָיוּ חַרְבוֹתֵינוּ, קַרְדּוֹם וּמַעְצָד – רְמָחִים, וּפֹה בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ⁠ תָּעִינוּ כַּנִּדָּחִים. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ ... וּפֹה בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה בָּאנוּ אֶל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, וּמִבְּלִי דֶּרֶךְ וּנְתִיבָה רָחוֹק מִמֶּנוּ יְשׁוּעָה, בֵּין חוֹחִים, נְחָשִׁים וּפְתָנִים שָׁם בְּשָׁאוֹן הִתְגַּלְגָּלוּ, וּבְנֵי עֲרָב הַדֵּדָנִים עוֹבְרֵי דֶּרֶך שָׁלָלוּ. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל לִבֵּנוּ⁠ וַנִּקְרַב אֶל הַמְּלָאכָה. נָטַעְנוּ, עָדַרְנוּ כְרָמֵינוּ, וַאדֹנָי צִוָּה הַבְּרָכָה! עַתָּה, הֶאָח בְּמוֹשָׁבְתֵנוּ⁠ הָיְתָה לָנוּ הָרְוָחָה, שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵין פֶּרֶץ גַּם אֵין צְוָחָה. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... בִּמְקוֹם לְפָנִים קוֹל יְלֵיל יְעוֹרֵר שׁוּעָל בָּחֳרָבוֹת לָרוֹב, עַתָּה בַחַלּוֹן יְשׁוֹרֵר הוֹדוּ לַאדֹנָי כִּי טוֹב. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת כְרָמֵינוּ, בּוֹצְרִים, זִכְרוּ נִבְצֹרָה, וְטֶרֶם נִדְרֹך עֲנָבֵינוּ, אַחַת, אַחַי, עוֹד נִזְכֹּרָה: לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... פֹּה קֻבָּרוּ אֲבוֹתֵינוּ, וּמִִשִּׁקּוּי עַצְמוֹתָם הֵן יָנְקוּ שָׁרְשֵׁי גְּפָנֵינוּ, מִלְּשַׁד לֵח כִּלְיוֹתָם. וְנִשְׁתֶּה וְנִרְוֶה דַּם עֲנָבִים, דַּם כִּלְיוֹת אֲבוֹתֵינוּ, דַּם גִּבּוֹרִים וּרְהָבִים, דָּמָם יָבֹא קִרְבֵּנוּ. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... זִכְרוּ, הוֹדוּ לְחֵי עוֹלָמִים, בּוֹרֵא גְּוִיּוֹת וּנְפָשִׁים, הַשּׁוֹלֵחַ לָנוּ גְּשָׁמִים לְמוֹגֵג אֶת תַּלְמֵי רָשִׁים. יוֹאֵל אֱלֹהֵי שָׁמַיִם הָרִיק לָנוּ בִּרְכָּתוֹ⁠ לִבְנוֹת חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְכַפֵּר עַמּוֹ וְאַדְמָתוֹ. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...לחמנו לחמנו ועוד נילחמה 2 בישע עליון ידנו רוממה 2 לחסות מחמת העריצים נלחמנו במלחמת תנופה לפני אחינו כחלוצים ומבלי חרב שלופה מזמרות היו חרבותינו קרדום ומעצד רמחים ופה בארץ אבותינו⁠ תעינו כנידחים לחמנו לחמנו ופה בארץ תלאובה באנו אל ארץ לוא זרועה ומבלי דרך ונתיבה רחוק מימנו ישועה בין חוחים נחשים ופתנים שם בשאון התגלגלו ובני ערב הדדנים עוברי דרך שללו לחמנו לחמנו בכל זואת לוא נפל ליבנו⁠ ונקרב אל המלאכה נטענו עדרנו כרמינו וה ציוה הברכה עתה האח במושבתנו⁠ היתה לנו הרוחה שלום ושלוה ברחובותינו אין פרץ גם אין צוחה לחמנו לחמנו במקום לפנים קול יליל יעורר שועל בחורבות לרוב עתה בחלון ישורר הודו לה כי טוב בשנה הזואת כרמינו בוצרים זכרו נבצורה וטרם נדרוך ענבינו אחת אחי עוד נזכורה לחמנו לחמנו פה קוברו אבותינו ומישיקוי עצמותם הן ינקו שרשי גפנינו מלשד לח כליותם ונשתה ונרוה דם ענבים דם כליות אבותינו דם גיבורים ורהבים דמם יבוא קרבנו לחמנו לחמנו זכרו הודו לחי עולמים בורא גויות ונפשים השולח לנו גשמים למוגג את תלמי רשים יואל אלוהי שמיים הריק לנו ברכתו⁠ לבנות חרבות ירושליים לכפר עמו ואדמתו לחמנו לחמנו

משירי הראשונים בראשון לציון
ישראל שליטא על השירים "לחמנו לחמנו" ו"האח ראשון לציון"

"הלחנים של הזמירות הללו לא נלקחו מן המוכן כפי שהיה מקובל אז – על מנת להתאימם לטקסט החדש – אלא חוברו במכוון למילות הפיוטים האלה, אך זהותם של מחברי הלחנים לא נשמרה, ואף ישישי ראשון לציון לא ידעו לקבוע אל נכון מי הוא אשר חיברם [אליהו הכהן זיהה את המלחין איגלי לפי מקורות כתובים – זֶמֶרֶשֶׁת]. אמנם, בלחנים עצמם אינה מתגלה מקוריות מוסיקתית [כך במקור] כל שהיא; הם מהווים מעין תערובת של שירה אוקראינית קוזאקית מתובלת בלחני מארשים צבאיים רוסיים וניגוני חסידים רק יחד. אולם ובכל זאת, השירים האלה היו שגורים בפי תושבי המושבה והיו מושרים בלהט רב במשך שנים רבות. אך משום מה לא הרחיבו אל מחוץ לגבולם, ולא כל שכן אל מחוץ לארץ ישראל. קשה לקבוע את הסיבה לכך: אפשר שתוכן המילים הידהד באוזני יהודי הגולה כמליצי יתר על המידה וכרחוק מן המציאות של הימים ההם, ואולי נתעכבה הנפיצה באשמת המלודיה המסורבלת. אולם משמעותם ההיסטורית של החרוזים האלה וחשיבותם הפנימית כרקע ועילה לביטוי מוסיקתי-יהודי חדש ו"מעפיל" יעלה לאין שיעור, כאשר נְעַמֵּת את אלה מול זמירות העוני והדלות, או הפזמונים החדורים חוסר ישע ואפס תקווה, שהיו  שגורים בפי יהודי התפוצות בזמן ההוא [...] או אף אם נקביל אותם לעומת החרוזים הנרגשים אשר השמיע צונזער בשנות התשעים של המאה הקודמת על סבלות הגוף והנפש אשר עברו על המהגרים היהודיים באמריקה. [...] הלחנים המודפסים בזה [מובאים תווים במקור] הם חלק מכל המוסיקה של השיר – לכל בית חובר לחן מיוחד. את המלודיות רשמתי לפני למעלה מעשרים שנה מפי הישיש דב חביב-לובמן מראשוני ראשון לציון ובנו זרובבל אשר זכר עדיין את השירים מימי ילדותו.

מתוך "המוסיקה היהודית ויוצריה", 1960, הוצאת יהושע צ'צ'יק, עמ' 217-262. הערה: הדברים מובאים כלשונם עם מעט שינויי כתיב ביחס למקור (טאכסט, מאלודיה).