שיר מזמור לפנסיונר

מֵאָז כִּי עָטָה הַמּוֹרֶה גְּלִימָתוֹ וְנִקְדַּשׁ לַתּוֹרָה אֱמוּנִים, - לֹא נָטַשׁ עֲמוּדוֹ, תַּלְמוּדוֹ לֹא הִפְקִיר עֲשָׂרוֹת, עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים. וְאֵיתָן בְּרוּחוֹ הוּא, לִבּוֹ עוֹדוֹ עֵר, עוֹד יַתְמִיד מִשְׁנָתוֹ, עוֹד יַתְמִיד מִשְׁנָתוֹ וְהוּא וְהוּא פֶּנְסְיוֹנֶר. מֵאָז כִּי הִדְלִיק הַמּוֹרֶה אֶת נֵרוֹ זֶה נֵרוֹ הַתָּמִיד מִלְּפָנִים, - לֹא דָּעַךְ מְאוֹרוֹ, שַׁלְהַבְתוֹ עוֹד תַּזְהִיר עֲשָׂרות, עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים. וְאֵיתָן בְּרוּחוֹ הוּא, לִבּוֹ עוֹדוֹ עֵר...מאז כי עטה המורה גלימתו ונקדש לתורה אמונים, - לא נטש עמודו, תלמודו לא הפקיר עשרות, עשרות בשנים. ואיתן ברוחו הוא, ליבו עודו ער, עוד יתמיד משנתו, עוד יתמיד משנתו והוא והוא פנסיונר. מאז כי הדליק המורה את נרו זה נרו התמיד מלפנים, - לא דעך מאורו, שלהבתו עוד תזהיר עשרות, עשרות בשנים. ואיתן ברוחו הוא, ליבו עודו ער...

את דף התווים והמילים, בכתב ידו, העניק משה ביק כאות הוקרה על פועלם המשותף למוזיקאי והמורה זאב נוסימוביץ'. ר' סיפורו המלא של אורי יסוד באתר בני קריית חיים.