מילים: שלום שבזי
לחן: עממי תימני
|
תיאטרון ענבל  |
ברכה צפירה 
חליל: חנוך תל אורן
קלרינט: אלן צ'ייקוב
ההקלטה אותרה בספרייה הלאומית בשני עותקים, האחד מתוך העתק מסרטיית קול ישראל והאחר מאוסף המכון למוסיקה ישראלית. אין פרטים על מקור ההקלטה.
מתוך: אוסף המכון למוסיקה ישראליתמתוך: אוסף העתקי מוסיקה אמנותית (קונצרטית) ישראלית מסרטיית קול ישראל בספרייה הלאומית
ברכה צפירה 
חליל: אורי שהם
קלרינט: פטר סימנאואר
שנת הקלטה: 30.3.1954
בתקליט המסחרי רשום כי לצד אורי שהם בחליל מנגן אליהו טורנר באבוב, אך בהקלטה שומעים קלרינט. שם הקלרניתן נרשם בתקליט השידור המקורי.
נכלל בתקליט: ברכה צפירה 1939 - 1964מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
שושנה דמול לוי 
שנת הקלטה: 6.12.1950
מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
שושנה דמול לוי 
שנת הקלטה: שנות החמישים
מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
איתמר כהן 
ההקלטה נמצאת גם בסליל באוסף קול ישראל, אולי מועתקת מהתקליט המסחרי.
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומיתנכלל בתקליט: Songs of Yemen and Israel
אהרן עמרם 
מקור: תקליטון 54118 בחברת "מקולית"
המילים הן רוב החלק העברי מתוך פיוט שרובו ערבית ומתחיל במילים "יא מחיי אלנפוס". ראו את הפיוט השלם באתר התפילה והפיוט בספרייה הלאומית, ושם גם ביצועים נוספים. "לחן תימן" ו"לחן מרכז תימן (צנעא)" המובאים שם הם מעיקרם לחן אחד. חלק מהביצועים (כגון גילה בשרי) קרובים לנוסח ששרה צפירה, ואחרים (כגון מנחם ערוסי) רחוקים יותר וככל הנראה נאמנים יותר למקור.
ביצועים נוספים:
- ראומה נחום עבאס (2009)
- אהרן עמרם בהקלטה מאוחרת
- להקת "בני תימן" (2007, לצפייה) - הבית הראשון בערבית ואז הבתים העבריים, ולאחריהם לאה אברהם.
ברכה צפירה בספרה "קולות רבים", עמ' 38:
ליווי לו חיבר לראשונה פ[אול] בן חיים. לאחר זמן שימש לו נושא ליצירתו הסימפונית "מחזות ישראל".
על כל הלחנים התימניים כותבת צפירה (עמ' 41):
הלחנים נכתבו ברישום אירופאי כדי להביאם לשימוש הכלים האירופאיים. כך נהגו גם המלחינים לצטט אותם ולהשתמש בהם, כמרכיבים ליצירותיהם.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
מקור: "אוצר נגינות ישראל כרך 1: נגינות יהודי תימן", בנימין הרץ, ירושלים - ברלין - וינה, תרפ"ד, עמוד 96