פעם אחת תקעתי נאד

פַּעַם אַחַת תָּקַעְתִּי נֹאד מִיָּם הַמֶּלַח וְעַד עֵין חֲרוֹד. רֵיחַ נִיחוֹחַ נָפַץ בָּאֲוִיר, וְנִשְׁמַע קוֹל נֶפֶץ אַדִּיר. אָז יָצְאוּ נָשִׁים וָטַף, וְנָשְׁמוּ מְלוֹא הָאַף. וְהוֹדוּ לִי, הוֹדוּ לִי מְאֹד עַל אֲשֶׁר תָּקַעְתִּי נֹאד.פעם אחת תקעתי נאד מים המלח ועד עין חרוד ריח ניחוח נפץ באוויר ונשמע קול נפץ אדיר אז יצאו נשים וטף ונשמו מלוא האף והודו לי הודו לי מאד על אשר תקעתי נאד

שיר רחוב שהושר בהשראת "עץ הרימון" וללחנו. את נסיבות חיבור השיר סיפר אחד המחברים, מיכאל שרון, באתר "ארץ הצבי" (7.1.2003):

עם הגיענו לפרקנו, דהיינו לסביבות גיל 11, התחלנו גם אנו לתרום את חלקנו למחאה הלאומית. הנה למשל שיר שחיברנו, חברי אלי מרמור (חבר דגול לתעלולים ומסעות, שלמד אחר כך בבית הספר הימי בנחל אלכסנדר, סיפר בגעגועים על אהובותיו בחזרו מסאן פרנסיסקו וזנזיבאר בשעה שאני למדתי לבחינות בגרות בתיכון ד') ואנוכי. את השיר חיברנו בסביבות 1962 (גיל 12) לצלילי ''עץ הרימון נתן ריחו'', ביושבנו בהמתנה ממושכת לאבי שסר לרגע לידידים, במכונית הפורד קורטינה שלו, ועד מהרה כל הארץ שרה את הגירסה המחודשת.

ואולם עמוס גלעד ואורי פלדמן, ילידי 1944, טוענים כי שרו את השיר כבר בשנות ה-50. ייתכן שמיכאל שרון ואלי מרמור התבססו על גרסה מוקדמת יותר ואפשר שבעצם רק שרו את השיר בנסיבות לעיל מבלי לחברו. נשמח לעדויות תומכות לכאן או לכאן.