שחורה אני ונאווה (לחן לברי מהמטאטא) - אסתר גמליאלית

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּשַׁדְמוֹת כְּנַעַן, הֵן כֹּה שְׁחַרְחֹרֶת הָיְתָה שׁוּלַמִּית, צַוָּאר שֶׁלִּי זָקוּף מִגְדָּל שֶׁל דָּוִד, שָׁר חֲתָנִי לִי מִזְּמַן שִׁיר אָשִׁיר, בַּת-תֵּימָן. שחורה אני ונאווה בשדמות כנען, הן כה שחרחורת הייתה שולמית, צוואר שלי זקוף מגדל של דוד, שר חתני לי מזמן שיר אשיר, בת-תימן.

מילים: לאה גולדברג
לחן: מרק לברי
כתיבה: 1937
הלחנה: 1937

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה

בְּשַׁדְמוֹת כְּנַעַן,

הֵן כֹּה שְׁחַרְחֹרֶת

הָיְתָה שׁוּלַמִּית,

צַוָּאר שֶׁלִּי זָקוּף

מִגְדָּל שֶׁל דָּוִד,

שָׁר חֲתָנִי לִי מִזְּמַן

שִׁיר אָשִׁיר, בַּת-תֵּימָן.

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

ביצוע:

הקישור הועתק

אסתר גמליאלית

הקלטה מאוחרת. ללא ליווי.

כותב עמי ירימי:

[שיר זה היה] הופעת הבכורה של אסתר גמליאלית על בימת "המטאטא" . . . בתכנית "היינו כחולמים" - "חלוקיידה בשמונה תמונות" (30 בנובמבר 1937). היא גילמה דמות נערה יהודיה בת תימן, שחצתה את הגבול והגיעה אל ה"מסדרון הבריטי", אך הבריטים העבירו אותה לצד הערבי; "אבל אני יהודיה" טענה, ושרה את "שחורה אני ונאוה". מבקרי התיאטרון קיבלו את הופעת הבכורה שלה בחיוב. עזרא זוסמן, ציין אותה במיוחד "בין המשחקות המצטיינות": "...גמליאלית מלאת חן מזרחי טבעי...זמרתה מוטעמת יפה". אליעזר לובראני כתב: "הנה דמותה של אסתר גמליאלית כבת תימן המדפקת על שערי הארץ. משהו מן הציפור החורגת מכלובה נישא הימנה, אינה יודעת עדיין לצייץ, לגביה אין גם צורך בכך, באשר עצם עמידתה וצליליה מהנים את לבב הצופה והמאזין". כאן, חלק מן השיר, בהקלטה ביתית, כארבעים ושש שנים לאחר הבכורה.

האזינו לביצוע חלקי מאוחר בפי אסתר גמליאלית.

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

עדכון אחרון: 07.10.2024 12:35:49

שחורה אני ונאווה (לחן לברי מ"המטאטא")