עת החורף

עֵת הַחֹרֶף נָס מֵעַל אַרְצֵנוּ, יַעַטְפוּנוּ עַנְנֵי סוּפָה, עֲנָנִים יִסּוֹגוּ, עֲנָנִים יִמּוֹגוּ, הַשָּׁמַיִם שׁוּב תְּכוּלֵי-חֶדְוָה. בְּזִיו וּתְכֵלֶת עֲרָבוֹת תַּרְגַּעְנָה, יָרֵחַ-חוֹל חוֹלֵף בִּדְמִי-הַלֵּיל, עֵת בָּנוֹת תֵּצֶאנָה, יָפָתִי תִּרְאֶינָה, קִרְאוּ לָהּ בְּטֶרֶם אוֹר יָהֵל. לְעֵת אָבִיב בַּגַּן פְּרָחִים יִפְרָחוּ, הַבָּנוֹת יָפוּ לְעֵת אָבִיב, זוֹ חֶמְדַּת-לִבֵּנוּ, כִּי תֵּצֵא אֵלֵינוּ, הַחַיִּים יָאִירוּ שֶׁמֶשׁ-זִיו. עת החורף נס מעל ארצנו, יעטפונו ענני סופה, עננים יסוגו, עננים ימוגו, השמים שוב תכולי-חדווה. בזיו ותכלת ערבות תרגענה, ירח-חול חולף בדמי-הליל, עת בנות תצאנה, יפתי תראינה, קראו לה בטרם אור יהל. לעת אביב בגן פרחים יפרחו, הבנות יפו לעת אביב, זו חמדת-ליבנו, כי תצא אלינו, החיים יאירו שמש-זיו.