געגועים

רוּחַ הַסְּתָו נוֹשֶׁבֶת לַיְלָה קוֹדֵר עָצוּב אֵשׁ פֹּה בּוֹעֶרֶת וְיָד כּוֹתֶבֶת, שׁוּב. עֵצֶב נָסוּךְ בָּאֹפֶל עַל רֶקַע קִיר עָזוּב, אַתְּ מִצְטַיֶּרֶת וְלִי אוֹמֶרֶת: "בּוֹא נָא הַבַּיְתָה - שׁוּב!" לֶהָבָה גְּדוֹלָה בַּלֵּב יוֹקֶדֶת אֲהַבְתִיךְ מְאֹד יַקִּירָתִי. אַף אִם כֹּה אֶרְחַק מֵהַמּוֹלֶדֶת אַתְּ קְבוּעָה לָנֶצַח בְּלִבִּי. מָה קָשִׁים חַיִים לֹא בַּמּוֹלֶדֶת בְּאַדְמַת נֵכָר, זוֹ הַזָּרָה אַךְ תִּקְוָה פּוֹעֶמֶת, בְּפַטִּישׁ הוֹלֶמֶת לַחֲזוֹר אֵלַיִךְ בִּמְהֵרָה. מָה אוֹהַב אוֹתָךְ מְאֹד יַלְדֹּנֶת גַּם רָחוֹק מֵאֶרֶץ הַתִּקְוָה בִּשְׁבִילִי נִשְׁאַרְתְּ אוֹתָהּ קְטַנְטֹנֶת, אַתְּ הַיְּחִידָה הַיְּקָרָה. בּוֹא יָבוֹא הַיּוֹם שֶׁלּוֹ צִפִּיתִי הֵן קָרוֹב הָרֶגַע הַיָּקָר: יוֹם שׁוּבִי אֵלַיִךְ, לְנַשֵּׁק שְׂפָתַיִךְ, בְּחֵיקֵךְ אֶהְיֵה הַמְּאֻשָּׁר.רוח הסתיו נושבת לילה קודר עצוב אש פה בוערת ויד כותבת, שוב. עצב נסוך באופל על רקע קיר עזוב, את מצטיירת ולי אומרת: "בוא נא הביתה" - שוב! להבה גדולה בלב יוקדת אהבתיך מאוד יקירתי. אף אם כה ארחק מהמולדת את קבועה לנצח בלבי. מה קשים חיים לא במולדת באדמת נכר, זו הזרה אך תקווה פועמת, בפטיש הולמת לחזור אליך במהרה. מה אוהב אותך מאוד ילדונת גם רחוק מארץ התקווה בשבילי נשארת אותה קטנטונת, את היחידה היקרה. בוא יבוא היום שלו ציפיתי הן קרוב הרגע היקר: יום שובי אליך, לנשק שפתיך, בחיקך אהיה המאושר.