נגן עוגב

כָּל אִישׁ פּוֹרֵט עַל עוּגָבוֹ אֶת הַנִּגּוּן שֶׁבִּלְבָבוֹ. כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא אֶת מַכְאוֹבוֹ לְעֵת יֹאבַד לוֹ כּוֹכָבוֹ. אִם אִישׁ רַךְ רוּחַ הוּא מְאֹד יַכֶּנּוּ שֶׁבֶר, יַךְ בּוֹ שֹׁד, אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר לֹא יִשְׁבְּרוּהוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר. הַי, כָּל אִישׁ פּוֹרֵט עַל עוּגָבוֹ, הַי, אֶת הַנִּגּוּן שֶׁבִּלְבָבוֹ. עַל כֵּן עוּגָב, נַגֵּן, נַגֵּן עַל כֵּן, עַל כֵּן – נַגֵּן! כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא בּוֹ וְאוֹהֵב אֶת הָאַחַת, אֲשֶׁר בַּלֵּב, אִם בַּת-יוֹנָה אוֹ בַּת-עוֹרֵב כָּל אִישׁ אֶת מִי-שֶׁהִיא רוֹדֵף. אִם אִישׁ רַךְ רוּחַ הוּא וָדַל הוּא יִרְדְּפֶנָּה – עַד יֶחְדַּל, אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר, הוּא יִרְדְּפֶנָּה עַד פִּי-קֶבֶר. הַי, כָּל אִישׁ פּוֹרֵט... כָּל אִישׁ בּוֹנֶה מִגְדַּל זָהָב מִשְּׁלַל-יוֹמוֹ וְלֵילוֹתָיו, וְאִם יָקוּם אוֹ יֶחֱרַב, כָּל אִישׁ בּוֹנֶה אוֹתוֹ לַשָּׁוְא. אִם אִישׁ גַּלְמוּד הוּא בַּמִּגְדָּל יַכֶּנּוּ שֶׁבֶר – וְנָפַל, אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר, לֹא יַפִּילוּהוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר. הַי, כָּל אִישׁ פּוֹרֵט...כל איש פורט על עוגבו את הניגון שבלבבו. כל איש נושא את מכאובו לעת יאבד לו כוכבו. אם איש רך רוח הוא מאוד יכנו שבר, יך בו שוד, אבל אם גבר הוא, אם גבר לא ישברוהו שוד ושבר. היי, כל איש פורט על עוגבו, היי, את הניגון שבלבבו. על כן עוגב, נגן, נגן על כן, על כן – נגן! כל איש נושא בו ואוהב את האחת, אשר בלב, אם בת-יונה או בת-עורב כל איש את מי-שהיא רודף. אם איש רך רוח הוא ודל הוא ירדפנה – עד יחדל, אבל אם גבר הוא, אם גבר, הוא ירדפנה עד פי-קבר. היי, כל איש פורט... כל איש בונה מגדל זהב משלל-יומו ולילותיו, ואם יקום או יחרב, כל איש בונה אותו לשווא. אם איש גלמוד הוא במגדל יכנו שבר – ונפל, אבל אם גבר הוא, אם גבר, לא יפילוהו שוד ושבר. היי, כל איש פורט...