מורנו רב חסילא

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם שֶׁל אָבִיב, תַּחַת עֵץ יְפֵה-הַנּוֹף, רַב חָסִיל הֵקִים בֵּית-סֵפֶר לְתַלְמִידָיו – שִׁרְצֵי-עוֹף. חֲסִילִים, צַרְצָרִים, בְּנֵי-יֶלֶק, פָּרוֹת-מֹשֶׁה, צִרְעָה, דְּבוֹרָה, זְבוּב וְיָתוּשׁ כֻּלָּם בָּאוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. א – אַיִל, ב – בֵּית-סֵפֶר, ג – גָּדֵר, ד – דָּלֶת. מִי שֶׁאֵינֹו לוֹמֵד תּוֹרָה כְּלִמָּה הִיא לוֹ גַּם אִוֶּלֶת. ה – הַר סִינַי, ו – וִילוֹנוֹת, ז – זָמִיר, ח – חֲכָמָה, הַס, הַחַרְגֹּל, אַל תְּנַתֵּר! צִרְעָה, דְּבוֹרָה – שְׁבוּ בִּדְמָמָה! ט – טַל בֹּקֶר, י – יָדַיִם, כ – כְּלֵי-כְּתִיבָה, ל – לוּחַ. מִי מִכֶּם שֶׁיֵּדַע פִּרְקוֹ יֵלֵךְ אֶל הַגַּן לָשׂוּחַ. שְׁנוּ וַחֲזֹרוּ וֶאֱמֹרוּ: מ – מַמְתַּקִּים, נ – נְמָלָה. אַל תָּהִימוּ, קוֹל הָרִימוּ: ס, ע – סוּס, עֲגָלָה. פ – פִּטְרִיָּה, צ – צְרָצָר, מַהֲרוּ, שְׁקָצִים, חִיש! ק – קָצִיר. ר, שׁ, ת – תַּם, תַּם וְנִשְׁלָם! – מִי לַגַּן וּמִי לֶחָצִיר! כָּכָה לִמֵּד רַב חֲסִילָא אֶת תַּלְמִידָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה: אֶת הַצִּרְעָה וְאֶת הַצְּרָצָר אֶת הַזְּבוּב וְאֶת הַדְּבוֹרָה.פעם אחת ביום של אביב תחת עץ יפה הנוף רב חסיל הקים בית ספר לתלמידיו שרצי עוף חסילים צרצרים בני ילק פרות משה צרעה דבורה זבוב ויתוש כולם באו לעסוק בדברי תורה א אייל ב בית ספר ג גדר ד דלת מי שאינוו לומד תורה כלימה היא לו גם איוולת ה הר סיני ו וילונות ז זמיר ח חכמה הס החרגול אל תנתר צרעה דבורה שבו בדממה ט טל בוקר י ידיים כ כלי כתיבה ל לוח מי מיכם שידע פרקו ילך אל הגן לשוח שנו וחזורו ואמורו מ ממתקים נ נמלה אל תהימו קול הרימו ס, ע סוס עגלה פ פטריה צ צרצר מהרו שקצים, חיש! ק קציר ר, ש, ת תם תם ונשלם מי לגן ומי לחציר ככה לימד רב חסילא את תלמידיו דברי תורה את הצרעה ואת הצרצר את הזבוב ואת הדבורה