מילים: נח שפירא
לחן: אברהם גולדפאדן
|
מיכאל (מיכה) נצר 
שנת הקלטה: 21.4.2019
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת המבצע למד את השיר לצורך ההקלטה, וסביר להניח שההתאמה ללחן אינה כבמקור, לרבות חילופי מלעיל-מלרע. הוקלט במסגרת: מפגש זמרדעים י"ב  את המפגש ליוו:  גיטרה: נגה אשד  אקורדיון: שי בורשטין |
השיר חובר לכבוד החתונה הראשונה שהתקיימה במושבה רחובות בחשון תרנ"א (1890), שבעה חודשים לאחר ייסוד המושבה. בכתב היד של השיר נכתב: מושר בלחן השיר "פלאקר פייערל". לחן זה מקורו בשיר מתוך האופרטה "שולמית", שנכתבה בסביבות 1880. השיר עבר גילגולים רבים, שעל חלקם אפשר לקרוא בדף שיר הרועים (כולל הטקסט ביידיש והפניות לגרסאות שונות). מיכה נצר מתאים למילים את הלחן כפי שהושר בסרט "שני קוני למל", שם נקרא: הבו עז לתייש (מילים: משה סחר).
פרטים על כתיבת השיר לחתונה מביא מנשה רבינא, בספרו "השיר 'יה חי לי, לי-הה-עמלי' ומחברו בר-נש, הוא נח שפירא" (1966). וכך כותב רבינא: ההשוואה בין הרוח המרחפת מעל למלודיה "פלאקר פייערעל" ובין הרוח המובעת במלים "לרחובות מזמור שיר" מאלפת מאוד, כי מתוך השוואה זאת אנו למדים על אופן התאמת צלילים שאולים למלים עבריות. המלודיה היא מינורית, עצובה. אברהם גולדפאדן מצא, משום-מה, שהיא מתאימה לשיר אשר בו שרים הרועים על גאוותם במקצועם, על שמחתם להמשיך במסורת אבות. והנה בא ברנש, והוא ממשיך במסורת הגולדפאדנית להשמיע שיר "קול ששון וקול צהלה" במלודיה עצובה.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
כתב-היד המקורי של השיר מאת מחברו (תודה למיכה נצר).