לאור הצוהר

כֵּלַי הוּא הָאוֹר שֶׁמִּבַּעַד לַצֹּהַר. אַךְ רֶגַע הִלְבִּין – וְנָמוֹג. אֶל שֶׁפַע הַשֶּׁמֶשׁ בְּלֶב-הָרָקִיעַ בְּאֶפֶס תִּקְוָה אֶעֱרֹג. הַשֶּׁמֶשׁ! הַשֶּׁמֶשׁ! הָיִית לִי, נִגְלֵית לִי שׁוֹטֶפֶת, צוֹהֶלֶת, חַמָּה, מַבְרֶקֶת בַּטַּל, מְרַקֶּדֶת בַּדֶּשֶׁא, מַזְהֶבֶת בִּזְהַב הַקָּמָה. יָדַעְתִּי: יָמַי יִתְרוֹקְנוּ וְיַחְוִירוּ בָּאוֹר הַחִוֵּר וְהָרֵיק. עַל זֵכֶר הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַד לַצֹּהַר בְּאֶפֶס אוֹנִים אֶתְרַפֵּק.כילי הוא האור שמבעד לצוהר אך רגע הלבין ונמוג אל שפע השמש בלב הרקיע באפס תקוה אערוג השמש השמש היית לי נגלית לי שוטפת צוהלת חמה מברקת בטל מרקדת בדשא מזהבת בזהב הקמה ידעתי ימי יתרוקנו ויחווירו באור החיוור והריק על זכר השמש מבעד לצוהר באפס אונים אתרפק