נָרִים כּוֹס תֵּה חָרִיף, כּוֹס תֵּה שָׂמֵחַ
זֶה-יֵּין-פְּשׁוּטֵי-הָעָם, יֵין-חוֹל רָגִיל;
אֲנִי יוֹשֵׁב אִתְּכֶם הַלַּיְלָה וְשׁוֹמֵעַ
אֵיךְ הַקֻּמְקוּם רוֹתֵחַ עַל הַפְּתִיל.
הָיֹה הָיְתָה חֹרְשַׁת לִבְנֶה וָאֹרֶן
רִשְׁרוּשׁ מָתוֹק שֶׁל אִילָנוֹת בַּסְּתָו.
עַכְשָׁיו פָּרְצוּ בָּתִּים אֶל תּוֹךְ הַחֹרֶשׁ;
גְּזֻזְטְרָה, מַרְזֵב, אֲרוֹן-בְּגָדִים, מִטָּה.נרים כוס תה חריף, כוס תה שמח
זה יין-פשוטי-העם, יין-חול רגיל;
אני יושב אתכם הלילה ושומע
איך הקומקום רותח על הפתיל.
היה הייתה חורשת לבנה ואורן
רשרוש מתוק של אילנות בסתיו.
עכשיו פרצו בתים אל תוך החורש;
גזוזטרה, מרזב, ארון בגדים, מיטה.
מילים: נתן יונתן
לחן: דוד זהבי כתיבה: 1957
|
על השיר
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
התווים בכתב ידו של דוד זהבי, באדיבות "חדר ניגונים" - ארכיון דוד זהבי בקיבוץ נען.
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם