פזמון השליח

רַבּוֹתַי אֲנִי שָׁלִיחַ עֲבוֹדָה יֵשׁ עַד צַוָּאר אִם אֲנִי בָּחוּר מַצְלִיחַ יֵשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר הָרַגְלַיִם יָא חַבִּיבִּי זֶה הַכֹּל, זֶה הָעִקָּר כָּל הַיּוֹם הוֹלֵךְ לִבִּי בִּי (טימן שר: הוֹלֵם) רוּצָה רוּץ, הַזְּמַן יָקָר אוֹמְרִים לִי בּוֹא אֲנִי כְּבָר פֹּה אוֹמְרִים לַיָּם אֲנִי כְּבָר שָׁם אוֹמְרִים לַחְטֹף אֲנִי חוֹטֵף אוֹמְרִים לִסְחֹב אֲנִי סוֹחֵב אוֹמְרִים לִזְכֹּר אֲנִי זוֹכֵר אוֹמְרִים לִסְחֹב - אֲנִי סוֹחֵב! אוֹמְרִים לִזְכֹּר - אֲנִי זוֹכֵר! אוֹמְרִים לִמְסֹר - אֲנִי מוֹסֵר! אוֹמְרִים דְּחֹף אֲנִי נִדְחָף! אוֹמְרִים חָשׁוּב אֲנִי נֶחְשָב אוֹמְרִים נָחוּץ אֲנִי נֶחְצָץ אוֹמְרִים לָחוּץ אֲנִי נִלְחָץ אוֹמְרִים דָּרוּשׁ אֲנִי נִדְרָשׁ אוֹמְרִים חוּשׁ, חוּשׁ אֲנִי חוּשׁחָשׁ אוֹמְרִים לָשׁוּב צָרִיךְ לָשׁוּב אוֹמְרִים לָעוּף צָרִיךְ לָעוּף כִּי שָׁלִיחַ אֲנִי לְמָשָׁל הִנֵּה הַבֹּקֶר לִי נוֹדַע דָּבָר גָּדוֹל חֲתָנִים עוֹלִים בְּיֹקֶר וְכַלּוֹת עוֹלוֹת בְּזוֹל כָּל תַּיֶּרֶת לִי אוֹמֶרֶת בּוֹא הֱיֵה לִי לְבֶן זוּג אַךְ אֲנִי עוֹנֶה לָהּ: גְּבֶרֶת, אֵין לִי זְמַן אֲנִי עָסוּק אוֹמְרִים לִי... זֶה עַכְשָׁיו נְאוּם רוֹמַנְטִי דִּיזֶנְגוֹף נָאַם לַסּוּס רַק בְּךָ עוֹד הֶאֱמַנְתִּי רַק אַתָּה עָלַי תָּחוּס מַר לִי מַר כִּי חֲבֵרֶיךָ שֶׁבָּעִירִיָּה הַזֹּאת בּוֹעֲטִים בִּי: לֵךְ נָא, לֵכָה אוֹיָה, מַה לִּי לַעֲשׂוֹת? אוֹמְרִים לִי... הַנָּצִיב אֵינֶנּוּ פֶּתִי הוּא יָרֵא פֶּן יִתְקַלְקֵל וְלָכֵן בִּכְלִי הֶרְמֵטִי שָׂם אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ וּמִמֶּנָּה אֶת כָּל הַדְּרָכִים כּוֹרְתִים רַק אֲנִי הִגַּעְתִּי הֵנָּה בְּלִי צָרוֹת וּפַּסְפּוֹרְטִים אוֹמְרִים לִי... תֵּל אָבִיב כֻּלָּה רוֹתַחַת מִסָּבִיב פְּרוֹסְפֵּרִיטִי סַרְסוּרִים צוֹרְחִים בְּיַחַד בּוֹא וְהִקָּבֵר אִתִּי צַיָּדִים צָדִים גֻּלְגֹּלֶת וּגְמַלִּים עוֹשִׂים יָרִיד אֵיזֶה רַעַשׁ וּבִלְבֹּלֶת אֵיזוֹ אֶרֶץ תַּיָּרִית! אוֹמְרִים לִי...רבותיי אני שליח עבודה יש עד צוואר אם אני בחור מצליח יש רגליים לדבר הרגליים יא חביבי זה הכול, זה העיקר כל היום הולך ליבי בי רוצה רוץ, הזמן יקר אומרים לי בוא אני כבר פה אומרים לים אני כבר שם אומרים לחטוף אני חוטף אומרים לסחוב אני סוחב אומרים לזכור אני זוכר אומרים לסחוב – אני סוחב! אומרים לזכור – אני זוכר! אומרים למסור – אני מוסר! אומרים דחוף אני נדחף! אומרים חשוב אני נחשב אומרים נחוץ אני נחצץ אומרים לחוץ אני נלחץ אומרים דרוש אני נדרש אומרים חוש, חוש אני חושחש אומרים לשוב צריך לשוב אומרים לעוף צריך לעוף כי שליח אני למשל הנה הבוקר לי נודע דבר גדול חתנים עולים ביוקר וכלות עולות בזול כל תיירת לי אומרת בוא היה לי לבן זוג אך אני עונה לה: גברת, אין לי זמן אני עסוק אומרים לי... זה עכשיו נאום רומנטי דיזנגוף נאם לסוס רק בך עוד האמנתי רק אתה עליי תחוס מר לי מר כי חבריך שבעירייה הזאת בועטים בי: לך נא, לכה אויה, מה לי לעשות? אומרים לי... הנציב איננו פתי הוא ירא פן יתקלקל ולכן בכלי הרמטי שם את ארץ ישראל אל הארץ וממנה את כל הדרכים כורתים רק אני הגעתי הנה בלי צרות ופספורטים אומרים לי... תל אביב כולה רותחת מסביב פרוספריטי סרסורים צורחים ביחד בוא והיקבר אתי ציידים צדים גולגולת וגמלים עושים יריד איזה רעש ובלבולת איזו ארץ תיירית! אומרים לי...