רפה יום ויט השמש

רָפָה יוֹם וַיֵּט הַשֶּׁמֶשׁ רַד לִפְאַת הַיָּם גָּחוּ צִלְלֵי הָאֶמֶשׁ אַט מִמַּעֲרָבָם. בִּנְאוֹת הַדֶּשֶׁא הַיְּרַקְרַקִּים יַשְׁמִיעַ צְלִיל עֲדָרִים. יַעַן לִי צְלִילָיו הַזַּכִּים סָבִיב הֵד הָרִים. שַׁחַל, תַּן לֹא יַפְחִידֵנוּ כִּי יָבוֹא בִּילֵל מִכָּל פֶּגַע תִּנְצְרֵנוּ פֹּה הָאֵם רָחֵל. בּוֹא-נָא הַצֹּאן הַצְּמֵאוֹת לַמַּיִם אַשְׁקְכֶן מִבְּאֵר דָּוִד. טֶרֶם מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם טַרְפְּכֶן הִשְׁבִּית [?].רפה יום ויט השמש רד לפאת הים גחו צללי האמש אט ממערבם. בנאות הדשא הירקרקים ישמיע צליל עדרים. יען לי צליליו הזכים סביב הד הרים שחל, תן לא יפחידנו כי יבוא בילל. מכל פגע תנצרנו פה האם רחל. בוא-נא הצאן הצמאות למים אשקכן מבאר דוד טרם [?] מה לך בירושלים טרפכן השבית [?].