מעשה ברימון זהב

רִמּוֹן זָהָב עַל רֹאשׁ צַמֶּרֶת יוֹמָם וָלֵיל הוּא נָם, נוֹשְׁקוֹת אוֹתוֹ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא אֵינֶנּוּ קָם. עַל רֹאשׁ צַמֶּרֶת שָׁם מִמַּעַל יִישַׁן רִמּוֹן הַפָּז. לוֹטְפוֹת אוֹתוֹ קַרְנֵי יָרֵחַ וְהוּא אֵינֶנּוּ זָז. וְיָבוֹא רוּחַ וְיָפוּחַ: שֵׁנָה בְּלִי סוֹף וָקֵץ? רִמּוֹן זָהָב פָּקַח עֵינַיִם קָפַץ מֵעַל הָעֵץ.רימון זהב על ראש צמרת יומם וליל הוא נם, נושקות אותו קרני השמש והוא איננו קם. על ראש צמרת שם ממעל יישן רימון הפז. לוטפות אותו קרני ירח והוא איננו זז. ויבוא רוח ויפוח: שינה בלי סוף וקץ? רימון זהב פקח עיניים קפץ מעל העץ.