שיר ערש (מתוך הצרצר והנמלים)

שׁוּב עָבַר לוֹ יוֹם גָּדוֹל שׁוּב אֲנִי גַּלְמוּד וּבְלִי רֵעַ רַק הַפֶּרַח הַכָּחֹל אֶת שִׁירָתִי שׁוֹמֵעַ. דְּעוּ נָא, אַחַי הַנְּמָלִים, אֵין בְּלִבִּי כָּל זַעַם, רַק הַטּוֹבוֹת שֶׁבַּמִּלִּים לִי נִשְׁאֲרוּ הַפַּעַם. יוֹם חָלַף וּבָא הַלֵּיל וְהַכֹּל צוֹלֵל אֶל הַשֶׁקֶט. הַדְּמָמָה שֶׁבַּתֵּבֵל לַיְּשֵׁנִים נוֹשֶׁקֶת.שוב עבר לו יום גדול שוב אני גלמוד ובלי רע רק הפרח הכחול את שירתי שומע. דעו נא, אחי הנמלים, אין בליבי כל זעם, רק הטובות שבמילים לי נשארו הפעם. יום חלף ובא הליל והכל צולל אל השקט. הדממה שבתבל לישנים נושקת.