שיר החורף (מתוך הצרצר והנמלים)

הַצְּרָצַר: הוֹ רוּחַ, רוּחַ חֲדַל, עָיֵף אֲנִי מִבֶּכִי אֶת זַעַמְךָ הַמַּקְפִּיא אֵיךְ אֶשָּׂא עוֹד. וְאֵי הַלֵּב שֶׁיִּפְתַח, יִפְתַח לִי וְאָבוֹא, וְיֵחַם נִשְׁמָתִי בָּקָרָה. המקהלה: רוּחַ, רוּחַ קַר בְּבֶכִי מַר יֵילִיל, בְּאֹפֶל לֵיל בּוֹכֶה וּמְיַלֵּל. הַחֹרֶף בָּא לָעוֹלָם וְשָׁר אֶת שִׁיר הָרוּחַ. וַעֲנָנָיו הַקּוֹדְרִים יַאֲפִירוּ בְּאֹפֶל לֵיל בּוֹכֶה וּמְיַלֵּל. הצרצר: לַשָּׁוְא אֶזְעַק אֶל הַלַּיִל, כִּי גַּם הָהֵד לֹא יַעַן, וְחֹרֶף מַר בִּי יִנְעַץ צִפָּרְנַיִם. וּבַדְּרָכִים יִרְדְּפֵנִי רַק רוּחוֹ הַקַּר, אַךְ בְּדִידוּת, הֵן קָרָה עוֹד יוֹתֵר. המקהלה: רוּחַ, רוּחַ... וכו'. המקהלה עם צרצר: הַחֹרֶף בָּא לָעוֹלָם וְשָׁר אֶת שִׁיר הָרוּחַ וַעֲנָנָיו הַקּוֹדְרִים יַאֲפִירוּ, אֶת דִּמְעָתָם הַקָּרָה יַזִּילוּ עַל הַכֹּל וְנִשְׁמָע רַק בִּכְיוֹ שֶׁל הָרוּחַ. רוּחַ, רוּחַ קַר בְּבֶכִי מַר יֵילֵל בְּאֹפֶל לֵיל בּוֹכֶה וּמְיַלֵּל.הצרצר: הו רוח, רוח חדל, עיף אני מבכי את זעמך המקפיא איך אשא עוד. ואי הלב שיפתח, יפתח לי ואבוא, ויחם נשמתי בקרה. המקהלה: רוח, רוח קר בבכי מר ייליל, באופל ליל בוכה ומילל. החורף בא לעולם ושר את שיר הרוח. וענניו הקודרים יאפירו באופל ליל בוכה ומילל. הצרצר: לשוא אזעק אל הליל, כי גם ההד לא יען, וחורף מר בי ינעץ צפרנים. ובדרכים ירדפני רק רוחו הקר, אך בדידות, הן קרה עוד יותר. המקהלה: רוח, רוח... וכו'. המקהלה עם צרצר: החורף בא לעולם ושר את שיר הרוח וענניו הקודרים יאפירו, את דמעתם הקרה יזילו על הכל ונשמע רק בכיו של הרוח. רוח, רוח קר בבכי מר יילל באופל ליל בוכה ומילל.