ככה טוב

עֲנָנִים נוֹהֲרִים עִם הָרוּחַ, יִנְהֲרוּ, לֹא יָשׁוּבוּ לָעַד, בַּשָּׂדֶה הָרָחָב הַפָּתוּחַ, פֶּרַח בַּר לִי נָתַתָּ אֶחָד. וְשֵׁנִי לִי קָטַפְתָּ לְמַטָּה, בְּצִדֵּי הַמִּשְׁעוֹל הַזָּהוּב, וּשְׁלִישִׁי, לֹא שְׁלִישִׁי לֹא נָתַתָּ, יַעַן כִּי, אֲבָל אֵין זֶה חָשׁוּב. כָּכָה טוֹב, כָּכָה טוֹב, הַשְּׁלִישִׁי הוּא לָבָן אוֹ צָהֹב, אוֹ אָדֹם אוֹ רָחוֹק אוֹ קָרוֹב, אֲבָל אֵין זֶה חָשׁוּב, כָּכָה טוֹב. עוֹד הָרוּחַ מַכָּה בַּצַּמֶּרֶת, עוֹד כּוֹכָב לִי פּוֹתֵחַ אִישׁוֹן, עוֹד אֶזְכֹּר אֵיך סוֹבַבְתִּי עִוֶּרֶת, עִמַּדְךָ בַּמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן. וְאֶזְכֹּר אֵיךְ עִם עֶרֶב נוֹעַדְנוּ, לַמָּחוֹל הַשֵּׁנִי הַלָּהוּב, וּשְׁלִישִׁי לֹא שְׁלִישִׁי לֹא רָקַדְנוּ, יַעַן כִּי, אֲבָל אֵין זֶה חָשׁוּב. כָּכָה טוֹב, כָּכָה טוֹב, הַשְּׁלִישִׁי הוּא עָצוּב אוֹ עַלִּיז עַד בְּלִי סוֹף, וְאוּלַי, הוּא הָיָה פֹּה קָרוֹב, אֲבָל אֵין זֶה חָשׁוּב, כָּכָה טוֹב. יוֹם יָבוֹא וְאַתָּה שֶׁעָיַפְתָּ, אֶת רֹאשְׁךָ עוֹד תַּרְכִּין אֶל רֹאשִׁי, אָז אֹמַר שְׁנֵי פְּרָחִים לִי קָטַפְתָּ, שְׁמַע כָּעֵת מֶה הָיָה לַשְּׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן כְּבָר נָבַל, כֵּן יָדַעְתָּ, הַשֵּׁנִי, אִבַּדְנוּהוּ בַּחוֹל, רַק הַפֶּרַח אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּ, עַד עוֹלָם, עַד עוֹלָם לֹא יִבֹּל. כָּכָה טוֹב, כָּכָה טוֹב, הוּא לָעַד רֵיחָנִי וְרָטֹב, כָּכָה טוֹב, כֵּן, כָּכָה טוֹב, נְעוּרִים נִמְשָׁכִים, עַד אֵינְסוֹף. לִפְעָמִים, מֵאַלְפֵי מַתָּנוֹת, נִשְׁאָרִים עַד עוֹלָם, זֹאת יָדַעְנוּ, רַק רִקּוּד, שֶׁשָּׁכַחְנוּ לִרְקֹד, וְרַק פֶּרַח אֲשֶׁר... לֹא נָתַנּוּ. כָּכָה טוֹב, כָּכָה טוֹב, הוּא לָעַד רֵיחָנִי וְרָטֹב, זֶה עָצוּב שֶׁזֶּה כָּכָה לָרֹב, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, כָּכָה טוֹב.עננים נוהרים עם הרוח, ינהרו, לא ישובו לעד, בשדה הרחב הפתוח, פרח בר לי נתת אחד. ושני לי קטפת למטה, בצדי המשעול הזהוב, ושלישי, לא שלישי לא נתת, יען כי, אבל אין זה חשוב. ככה טוב, ככה טוב, השלישי הוא לבן או צהוב, או אדום או רחוק או קרוב, אבל אין זה חשוב, ככה טוב. עוד הרוח מכה בצמרת, עוד כוכב לי פותח אישון, עוד אזכור איך סובבתי עיוורת, עימדך במחול הראשון. ואזכור איך עם ערב נועדנו, למחול השני הלהוב, ושלישי לא שלישי לא רקדנו, יען כי, אבל אין זה חשוב. ככה טוב, ככה טוב, השלישי הוא עצוב או עליז עד בלי סוף, ואולי, הוא היה פה קרוב, אבל אין זה חשוב, ככה טוב. יום יבוא ואתה שעייפת, את ראשך עוד תרכין אל ראשי, אז אומר שני פרחים לי קטפת, שמע כעת מה היה לשלישי. הראשון כבר נבל, כן ידעת, השני, אבדנוהו בחול, רק הפרח אשר לא נתת, עד עולם, עד עולם לא יבול. ככה טוב, ככה טוב, הוא לעד ריחני ורטוב, ככה טוב, כן, ככה טוב, נעורים נמשכים, עד אינסוף. לפעמים, מאלפי מתנות, נשארים עד עולם, זאת ידענו, רק ריקוד, ששכחנו לרקוד, ורק פרח אשר... לא נתנו. ככה טוב, ככה טוב, הוא לעד ריחני ורטוב, זה עצוב שזה ככה לרב, אבל אף על פי כן, ככה טוב.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 228 בהד' [סדרת מחברות עם תווים]6