את הרחוקה

אַתְּ הָרְחוֹקָה, הָעֲצוּבָה בּוֹאִי, רְאִי עֵינִי כָּבְתָה, וַתִּבֹּלְנָה שִׂפְתוֹת פִּי תִּקְוָה פָּרְחָה, תִּקְוָה קָמְלָה בּוֹ בַּיּוֹם מִתּוֹךְ חַיִּים נוֹבְלִים בּוֹכָה נַפְשִׁי דֹּם אִישׁ לֹא יִבְכֶּה וְלֹא יְעוֹרֵר מִסְפֵּד לִי אַתְּ הָרְחוֹקָה, הָעֲצוּבָה זִכְרִי שְׁמִיאת הרחוקה, העצובה בואי, ראי עיני כבתה, ותיבולנה שפתות פי תקווה פרחה, תקווה קמלה בו ביום מתוך חיים נובלים בוכה נפשי דום איש לא יבכה ולא יעורר מספד לי את הרחוקה, העצובה זכרי שמי