אחרון

הִנּוֹ תוֹעֶה בֵין הַצּוּרִים, הִנּוֹ נִתְקָל בָּמוֹ. הוּא הָאַחֲרוֹן. קִמְטֵי מִצְחוֹ סוֹד הַמָּוֶת שׁוֹמְרִים. פָּשְׁטוּ כְבָר דִּמְדּוּמִים אִלְּמִים, הָעֲרָבָה לָכְדוּ, אֵדִים כְּחֻלִּים אֶת הֶהָרִים הָאֲבֵלִים כִּסּוּ… תַּצִּית קֶרֶן חִוְרַת פָּנָיו וְעַל עֵינָיו תִּרְבַּץ, שְׁתֵּי שַׁלְהָבוֹת אָז תִּשַּׁקְנָה וְגַם שְׁתֵּיהֶן קָרוֹת. מַבִּיט דּוּמָם חוֹל הַמִּדְבָּר, אֵשׁ בִּקְמָטָיו נָחָה, כְּתָב קַדְמוֹנִים בּוֹעֵר שָׁמָּה: אוֹתוֹ סַעַר חָרָת… בֵּין הַסְּלָעִים הִנּוֹ תוֹעֶה וְלַמֶּרְחָק סוֹקֵר… שָׁם הַר עֵיבָל, שָׁם הַר גְּרִזִּים, קִבְרֵי אָבוֹת שָׁמָּה… נֶשֶׁר גֵּאֶה חָפְשִׁי יִצְרַח וְלַמָּרוֹם יַמְרִיא – לֹא יִרְאֶנּוּ עוֹד שֹׁמְרוֹנִי; כְּבָר הָאַחֲרוֹן גּוֹסֵס. יֵאתֶה לַיְלָה, תִּפְשֹׁט סוּפָה, עַרְבַת דְּרוֹר תֵּאָנֵק, קַל כַּנֶּשֶׁר יִדְהַר פָּרָשׁ: לֹא שֹׁמְרוֹנִי יֶהִי… עַל הֶהָרִים עִם הַשַּׁחַר שִׁירַת רוֹעִים תֵּדֶא, לֹא שֹׁמְרוֹנִי יִשְׁמָעֶנָּה: כְּבָר הַקֶּבֶר כָּרוּי… וְעִם עֶרֶב… יִהְיֶה עֶרֶב, אוֹר וּצְלָלִים יִתְעוּ, לֹא שֹׁמְרוֹנִי דֹּם לְנֶכְדּוֹ שִׂיחוֹת קְדוּמִים יִלְאַט… עַל חַלָּמִישׁ תֵּשֵׁב נַעֲרָה וּבְעֵינֶיהָ יָגוֹן: לֹא שֹׁמְרוֹנִי, לֹא שֹׁמְרוֹנִי אֶת הַיָּגוֹן הוֹלִיד… יָבוֹא חֹרֶף, יֵרְדוּ גְשָׁמִים, קַדְרוּת יַעֲטוּ הָרִים, שָׁחֹר יִהְיֶה בֵית הַחֹמֶר וַעֲרִירִי יֶאֱבַל… תִּהְיֶה דַלְתּוֹ חֶצְיָהּ פְּתוּחָה, יְנִיעֶנָּה רוּחַ: עֵז רְעֵבָה תִגְעֶה מָרָה, צִפּוֹר בָּדָד תִּבְכֶּה… וְעִם קַיִץ וּבַכְּרָמִים רֹאשׁ יוֹרִידוּ גְפָנִים, אַךְ לֹא תִצְלֹל שִׁירַת עֵנָב וְלֹא יַזְהִיר מַגָּל… מַחֲנוֹת, מַחֲנוֹת הַשּׁוּעָלִים עִנְבֵי-אֵשׁ יָבוּסוּ וְלֹא יִפְגְּשֵׁם שֹׁמְרוֹנִי וּבְיָדוֹ קֶשֶׁת… וְלֹא יִגְנֹב עוֹד הֵד הָרִים צְלִילֵי שִׁירַת שֹׁמְרוֹן, וְלֹא יֵדַע אִישׁ לְעוֹלָם, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי שׂוֹחֵק, וְלֹא יֵדַע אִישׁ לְעוֹלָם, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי אוֹהֵב, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי מוֹרֵט חַרְבּוֹ, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי בוֹכֶה… הִנּוֹ תוֹעֶה בֵין הַצּוּרִים, הִנּוֹ נִתְקָל בָּמוֹ. הוּא הָאַחֲרוֹן. קִמְטֵי מִצְחוֹ סוֹד הַמָּוֶת שׁוֹמְרִים… מִבֵּין נִקְרוֹת סְלָעִים שְׁחֹרִים צְלָלִים כְּחֻלִּים יוֹצְאִים, חוֹל הַמִּדְבָּר עוֹטֶה צָעִיף… כְּתָב הַקְּדוּמִים נִדְעָךְ.הינו תועה בין הצורים הינו נתקל במו הוא האחרון קמטי מצחו סוד המוות שומרים פשטו כבר דמדומים אלמים הערבה לכדו אדים כחולים את ההרים האבלים כיסו תצית קרן חורת פניו ועל עיניו תרבץ שתי שלהבות אז תישקנה וגם שתיהן קרות מביט דומם חול המדבר אש בקמטיו נחה כתב קדמונים בוער שמה אותו סער חרת בין הסלעים הינו תועה ולמרחק סוקר שם הר עיבל שם הר גריזים קברי אבות שמה נשר גאה חופשי יצרח ולמרום ימריא לא יראנו עוד שומרוני כבר האחרון גוסס יאתה לילה תפשוט סופה ערבת דרור תאנק קל כנשר ידהר פרש לא שומרוני יהי על ההרים עם השחר שירת רועים תדא לא שומרוני ישמענה כבר הקבר כרוי ועם ערב יהיה ערב אור וצללים יתעו לא שומרוני דום לנכדו שיחות קדומים ילאט על חלמיש תשב נערה ובעיניה יגון לא שומרוני לא שומרוני את היגון הוליד יבוא חורף ירדו גשמים קדרות יעטו הרים שחור יהיה בית החומר וערירי יאבל תהיה דלתו חציה פתוחה יניענה רוח עז רעבה תגעה מרה ציפור בדד תבכה ועם קיץ ובכרמים ראש יורידו גפנים אך לא תצלול שירת ענב ולא יזהיר מגל… מחנות מחנות השועלים ענבי אש יבוסו ולא יפגשם שומרוני ובידו קשת… ולא יגנוב עוד הד הרים צלילי שירת שומרון ולא ידע איש לעולם אך שומרוני שוחק ולא ידע איש לעולם אך שומרוני אוהב אך שומרוני מורט חרבו אך שומרוני בוכה… הינו תועה בין הצורים הינו נתקל במו הוא האחרון קמטי מצחו סוד המוות שומרים מבין נקרות סלעים שחורים צללים כחולים יוצאים חול המדבר עוטה צעיף כתב הקדומים נדעך

נדפס בהוצאת יבנה סניף ברלין בשנת תרפ"ד 4.5.1923