החבצלת

שֶׁמֶשׁ קַיִץ עוֹד לוֹהֶטֶת הַיּוֹרֶה עוֹד טֶרֶם בָּא, – מִן הָאָרֶץ כְּבָר נִבֶּטֶת חֲבַצֶּלֶת הַיָּפָה! כָּל הָאָרֶץ עוֹד קֵרַחַת, אֵין כָּל פֶּרַח, אֵין כָּל צִיץ, – חֲבַצֶּלֶת כְּבָר פּוֹרַחַת, אֶת רֵיחָהּ הַטּוֹב תָּפִיץ. כָּל הַיּוֹם תַּצְהִיל פָּנֶיהָ חֲבַצֶּלֶת יְפֵה-פִיָּה; עִם בּוֹא עֶרֶב – אֶת עֵינֶיהָ הִיא סוֹגֶרֶת – דּוּמִיָּה. רוּחַ סְתָו כְּבָר מִשְׁתּוֹלֶלֶת, עֲנָנוֹת הוֹלְכוֹת-בָּאוֹת – – לֵיל נָעִים לָךְ, חֲבַצֶּלֶת, וּבַבֹּקֶר – לְהִתְרָאוֹת!שמש קיץ עוד לוהטת היורה עוד טרם בא מן הארץ כבר ניבטת חבצלת היפה כל הארץ עוד קרחת אין כל פרח אין כל ציץ חבצלת כבר פורחת את ריחה הטוב תפיץ כל היום תצהיל פניה חבצלת יפהפייה עם בוא ערב את עיניה היא סוגרת דומייה רוח סתיו כבר משתוללת עננות הולכות באות ליל נעים לך חבצלת ובבוקר להתראות