שה (לחן זהבי)

שֵׂיִי, רֵעִי, שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב – טְלָפָיו זָהָב, צַמְרוֹ כֶּסֶף. בֹּקֶר יֵצֵא שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב לִלְקֹט פִּרְחֵי-אוֹר בָּעֵשֶׂב. וּכְחֹם הַיּוֹם – בֶּן-כֶּשֶׂב בְּדֹלַח יֵשְׁתְּ מִנַּחַל-כֶּסֶף. וּלְעֵת-עֶרֶב – שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב אֱלֵי מִכְלַת שֵׁן יֵאָסֶף.שיי, רעי, שה בן כשב – טלפיו זהב, צמרו כסף. בוקר יצא שה בן כשב ללקוט פרחי אור בעשב. וכחום היום – בן כשב בדולח ישת מנחל כסף. ולעת ערב – שה בן כשב אלי מכלת שן יאסף.