שישו ושמחו

שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ גִּילוּ גִּיל שָׂשׂוֹן קוֹל רִנָּה הַשְׁמִיעוּ חוּלוּ, רוֹעֵי הַצֹּאן! הָבוּ בִּמְצִלְתַּיִם וּבַתֹּף הָבוּ לָנוּ שִׁיר! הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ הוֹי, שׁוּרוּ, שׁוּרוּ נָא: גְּזוּזִים עֶדְרֵי הַצֹּאן עֲדָרִים!שישו ושמחו גילו גיל ששון קול רינה השמיעו חולו, רועי הצאן! הבו במצלתיים ובתוף הבו לנו שיר! הוי, הוי, הוי, הוי הוי, שורו, שורו נא: גזוזים עדרי הצאן עדרים!

על שירי נבל הכרמלי ואביגיל מספרת דפנה פרדקין, נכדתו וחוקרת שירתו של שלם:

בשנות הארבעים היה סבא מדריך ומורה של חברת נוער ישראלית ברמת יוחנן. בין השאר היה המורה שלהם לתנ"ך והיה לוקח כל מיני תכנים מהמקורות ועושה מהם הצגות. ובהצגות היו תמיד שירים מקוריים. את "מחזה רועים בשלוש מערכות" הציגה חברת נוער א' של רמת יוחנן בשנת 1942. אני קוראת מהעמוד הראשון: "הנפשות, נבל הכרמלי - בעל מכלאות וצאן, אביגיל – אשתו, זכרי – אביר הרועים, בכר – רועה ותיק..." וכן הלאה וכן הלאה. ההצגה מתחילה במשהו שהוא בין ציטוט לכתיבה עצמאית בלשון תנ"כית: "ויברח דוד מנוית ברמה... ויבוא יער חרת". השיר "שמעו, שמעו" היה השני בהצגה. אחר כך מופיע גם "פצח בזמר" וגם "שישו ושמחו". בהמשך אותה ההצגה מופיע גם השיר "הבו לנו יין".

(מתוך הספר "בשביל השירים" בעריכת עפר גביש ודובי טל, הוצאת אלבטרוס, 2016, כרך ב', עמ' 73).