כד כדן

מִי הוּא זֶה יוֹצֵר אֻמָּן? זֶהוּ פֶּרַח כַּד-כַּדָּן. כַּד-כַּדָּן שַׁרְבִיט מֵנִיף וּמְבַשֵּׂר כִּי בָּא אָבִיב. כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. לֹא מֵחֹמֶר, לֹא מִטִּיט הוּא יוֹצֵר לוֹ כַּד, כַּדִית. וְצוֹבֵעַ בְּמִכְחוֹל צֶבַע חֵן – סָגֹל-כָּחֹל. כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. כַּד-כַּדָּן מִלֵּא כַּדָּיו צוּף וָנֹפֶת – שֶׁפַע רָב. וּמְצַפֶּה הוּא לְאוֹרְחִים – זַמְזוּמִים, אוֹרְחִים-פּוֹרְחִים. כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. בָּאָה הַדְּבוֹרָה זוּם-זוּ: – יֵשׁ לִטְעֹם פֹּה מַשֶּׁהוּ? – יֵשׁ וָיֵשׁ, דְּבוֹרָתִי, כַּד עִם מֹתֶק, בּוֹאִי, שְׁתִי! כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. מְרַפְרֵף פַּרְפַּר וּבָא: – כַּד-כַּדָּן, כַּבְּדֵנִי נָא! – הֵא, חָבִיב, אַבְקָה לָרֹב, אֵין כָּמוֹהָ לְטַעַם טוֹב! כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. מִי זֶה בָּא? זְבוּב זַמְזָן: – תֵּן כִּבּוּד גַּם לִי, כַּדָּן! – יֵשׁ עוֹד לִי כַּדִּית עִם צוּף, לֹק וּלְקֹק – וְעוּפָה עוּף! כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. אַף זֶה בָּא – יַתּוּש עוֹקְצָן: – הַלְעִיטֵנִי, כַּד-כַּדָּן! – כַּד לִי, מִיץ לִי – בּוֹא וָמֹץ, מֹץ וּמְצֹץ – אַל תַּעֲקֹץ! כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן. כָּל-כֻּלָּם שָׂבְעוּ רָווּ, לֹא כֻּלָּם "תּוֹדָה" אָמְרוּ. – לֹא אִכְפַּת! – כַּדָּן אָמַר – שֶׁיָּבוֹאוּ גַּם מָחָר! כַּד, כַּד, כַּד קָטָן, כַּד-כַּדָּן.מי הוא זה יוצר אומן זהו פרח כד כדן כד כדן שרביט מניף ומבשר כי בא אביב כד כד כד קטן כד כדן לא מחומר לא מטיט הוא יוצר לו כד כדית וצובע במכחול צבע חן סגול כחול כד כד כד קטן כד כדן כד כדן מילא כדיו צוף ונופת שפע רב ומצפה הוא לאורחים זמזומים אורחים פורחים כד כד כד קטן כד כדן באה הדבורה זום זו יש לטעום פה משהו יש ויש דבורתי כד עם מותק בואי שתי כד כד כד קטן כד כדן מרפרף פרפר ובא כד כדן כבדני נא הא חביב אבקה לרוב אין כמוה לטעם טוב כד כד כד קטן כד כדן מי זה בא זבוב זמזן תן כיבוד גם לי כדן יש עוד לי כדית עם צוף לוק ולקוק ועופה עוף כד כד כד קטן כד כדן אף זה בא יתוש עוקצן הלעיטני כד כדן כד לי מיץ לי בוא ומוץ מוץ ומצוץ אל תעקוץ כד כד כד קטן כד כדן כל כולם שבעו רוו לא כולם תודה אמרו לא אכפת כדן אמר שיבואו גם מחר כד כד כד קטן כד כדן