למד-הא בחורים

לָמֶד-הֵא בַּחוּרִים, בַּחוּרִים לָמֶד-הֵא שֶׁעָרְכוּ מַסָּעָם אֶל הַקּוֹל הַקּוֹרֵא, וְעָמְסוּ עַל גַּבָּם כָּל תַחְמֹשֶׁת וָזַיִן, הִרְהִיבוּ עֻזָּם – וּמֵעַיִן אֶל עַיִן נִצַּב מַבָּטָם הַמַּשְׁמִים וְקוֹפֵא – לָמֶד-הֵא בַּחוּרִים, בַּחוּרִים לָמֶד-הֵא. לֹא עָמְדוּ גַּב וָגָב וּפְנֵיהֶם אֶל הַקִּיר; לֹא מָלָא גַּם לִבָּם וְגָאָה מֵרֹב שִׁיר; כִּי מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא דָּבַק כָּל יְסוֹד, – הֵם אָבוּ בְּחַיִּים, אַךְ חַיִּים שֶׁל כָּבוֹד. וְעַל כֵּן כֹּה שָׂגְבוּ מוּל הַצַּר הַטָּמֵא – לָמֶד-הֵא בַּחוּרִים, בַּחוּרִים לָמֶד-הֵא. בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר עַל הַקְּלָף הֶחָתוּם, נַחֲרֹת קַו-לָקַו אֶת מוֹתָם הַסָּתוּם: "בְּהָרֵי יְהוּדָה, בּוֹאֲכָה לְעֶצְיוֹן, בִּמְקוֹם שָׁם הַדֶּרֶךְ עוֹלָה לְצִיּוֹן, נָפְלוּ גִּבּוֹרִים בַּקְּרָב עִם שׂוֹנֵא" – לָמֶד-הֵא בַּחוּרִים, בַּחוּרִים לָמֶד-הֵא. למד הא בחורים בחורים למד הא שערכו מסעם אל הקול הקורא ועמסו על גבם כל תחמושת וזין הרהיבו עוזם ומעין אל עין ניצב מבטם המשמים וקופא למד הא בחורים בחורים למד הא לא עמדו גב וגב ופניהם אל הקיר לא מלא גם ליבם וגאה מרוב שיר כי מזה ומזה לא דבק כל יסוד הם אבו בחיים אך חיים של כבוד ועל כן כה שגבו מול הצר הטמא למד הא בחורים בחורים למד הא בציפורן שמיר על הקלף החתום נחרות קו לקו את מותם הסתום בהרי יהודה בואכה לעציון במקום שם הדרך עולה לציון נפלו גיבורים בקרב עם שונא למד הא בחורים בחורים למד הא