בְּקוֹל רַעַשׁ וְשָׁאוֹן
בָּאָה רוּחַ לַחַלּוֹן.
חָטְפָה פֶּרַח מִצְּלוֹחִית,
לִחֲכָה מַיִם מִגִּיגִית,
פִּזְּרָה שְׂעָרוֹת לַיֶּלֶד,
בְּחָזְקָה דָפְקָה בַּדֶּלֶת;
צִפְצְפָה פֹּה וָשָׁם
וְהִרְעִישָׁה הָעוֹלָם,
וּבְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן
שׁוּב יָצְאָה מֵהַחַלּוֹן.בקול רעש ושאון
באה רוח לחלון.
חטפה פרח מצלוחית,
ליחכה מים מגיגית,
פיזרה שערות לילד,
בחוזקה דפקה בדלת;
ציפצפה פה ושם
והרעישה העולם,
וברעש ושאון
שוב יצאה מהחלון.
מילים: אנדה עמיר-פינקרפלד
לחן: מרדכי סתר הלחנה: 1938
|
מקהלת רינת 
ליווי: האנסמבל הקאמרי הישראלי
שנת הקלטה: 1970 מקהלת רינת - נשות המקהלה בלבד מתוך: אוסף המכון למוסיקה ישראלית |
על השיר
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
מתוך: "דבר - מוסף לילדים" כ"ד שבט תרצ"ד 9.2.1934 עמוד 7
תגיות
עדכון אחרון: 19.10.2024 19:06:00
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם