דוגית נוסעת

דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם. רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם. יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם. שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף... אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ - אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף ?..דוגית נוסעת, מפרשיה שניים ומלחיה נרדמו כולם. רוח נושבת על-פני המים, ילד פוסע על החוף דומם. ילד פעוט הוא ועגום-עיניים. שוטפים המים למרחק אין-סוף... אם לא יעורו כל מלחיה - איכה תגיע הדוגית לחוף ?..

התווים והסיפור מאחורי השיר כפי שפורסמו ב"גתית" מספר 54, ינואר-פברואר 1972, עמוד 9, הוצאת הנוער המוסיקלי בישראל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.

מילות השיר "דוגית" בכתב ידו של המשורר, כפי שהוקדש לילדי קיבוץ שפיים בשנת 1944 (ככל הנראה, זמן לא רב לאחר חיבור השיר). שימו לב לחילופי הנוסח: המשורר כתב כאן "רוח שוטפת", ואילו אנו מכירים את השיר עם המילים "רוח נושבת".

הצילום באדיבות זלמה פלג מקיבוץ שפיים, והוא פורסם קודם לכן באתר לזכר נתן יונתן.

אלי סט מספר על גילוי "דן הפלמחניק", שבזכותו אנו שרים את "דוגית נוסעת" ואת "תהבהב לה האש":

שבעים שנה עברו מאז. אביב 1943. "דן הפלמחניק", שם של דמות כאילו בדויה לצורך הסיפור, צועד לצדו של המשורר נתן יונתן במסע רגלי של מחלקת הפלמ"ח מקיבוץ אילון לחוף אכזיב. על כך מספרת צפירה יונתן ב"הסיפור מאחורי השיר" על נסיבות כתיבת השיר "דוגית נוסעת". המחלקה צועדת ושרה עד ש"נגמרים לה השירים", ואז מי מציל את המצב אם לא "דן הפלמחניק" שמלמד את נתן יונתן מנגינה של שיר רוסי? המנגינה מיד "תופסת" את נתן יונתן ולפי אחת הגרסאות עד סוף אותו מסע "דוגית נוסעת" כבר היה כתוב. (ר' להלן, גם קטע ממכתבו של נתן יונתן לאורי יעקובוביץ', מיום 3.12.1990).

"דוגית נוסעת", מהיותר-אהובים שבין השירים הרוסיים בזמר הישראלי. שבעים שנה עברו ואנחנו לא יודעים דבר על "דן הפלמחניק" שהביא לחיינו את הלחן. בדיקה בין הקשורים לעניין ובקיבוץ אילון לא העלתה דבר.

באפריל 2013 התחלנו לאסוף חומרים לעריכת השיר "תהבהב לה האש בכירה" ב"זֶמֶרֶשֶׁת". חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ' שלח כדרכו בקודש חומר רב ובתוכו מכתב מיום 7.6.1987 משמעון מנסקי, מחבר "תהבהב לה האש בכירה" (ר' קטע מהמכתב להלן). שמעון מנסקי היה בחייו חבר קיבוץ אילון, וכך הוא כותב:

את השיר "בחפירה" (שהוא השם הרשמי של "תהבהב לה האש בכירה" - א.ס.) תרגמתי לפי בקשתו של דן מהפלמ"ח (כיום חבר גבעת השלושה והיה בשעתו בפלוגת הפלמ"ח אצלנו). הוא היה חובב שירים רוסיים וגם נגן בפסנתר וידע את כל המנגינות.

שוב דן, שוב פלמחניק ושוב קשור בשירים רוסיים, אבל הפעם קצה חוט: חבר גבעת השלושה בשנת 1987. בירור בגבעת השלושה העלה חרס. בניסיון נוסף ענתה לי חברת הקיבוץ אלפה שגם היא לא ידעה, אבל אלפה כנראה שמעה את האכזבה שבקולי ושאלה: "דן? פסנתרן? מתקופת הפלמ"ח? אני חושבת שיש לי את מי לשאול". כשבוע לאחר מכן שמחה אלפה לבשר לי כי מדובר בדן בן-אשר שאמנם היה לפני שנים רבות בגבעת השלושה וייתכן שעבר לכפר-סאלד.

דפדוף חסר סבלנות בספר הטלפונים של הקיבוצים לכפר סאלד, ו-"בינגו": "בן-אשר גבי ועדינה". גבי הוא בנו של דן מנישואיו הראשונים. גבי אפילו זוכר שביקר את אביו באילון, אבל הוא אינו יודע דבר על מעורבותו של אביו ב"דוגית נוסעת". הוא הפנה אותי לארז, בנו של דן מנישואיו השניים, חבר קיבוץ דורות. לא עובר זמן רב, ואני מפתיע את ארז ואשתו שלומית בסיפור על "דוגית" ועל "תהבהב". הם משלימים את קטעי הפאזל החסרים:

"דן הפלמחניק" נולד כדן מוזר בהמבורג 17.5.1914. הוא עלה לארץ עם מירהל'ה, אשתו הראשונה ושירת בפלמ"ח במחלקת אילון, שם הכיר את חברו למחלקת הפלמ"ח נתן יונתן ואת חבר הקיבוץ שמעון מנסקי. הוא נישא בשנית והיה חבר קיבוץ גבעת-השלושה. בפילוג בקיבוץ המאוחד (תחילת שנות ה-50) עברו חוה דן ושלושת ילדיהם לקיבוץ דורות. דן, שניגן בפסנתר ואקורדיון, לימד מוסיקה בבית הספר "שער הנגב", הוא היה מעורה בחיי התרבות של קיבוצו ובין מקימי "תזמורת הקיבוצים" ומנהלה האדמיניסטרטיבי. בזיכרון ילדיו הוא קשור בעיקר למוסיקה קלאסית ופחות לשירי זמר. דן הלך לעולמו מוקף כשהוא מוקף בצאצאים ברוכי כשרון מוסיקאלי, בקיבוץ דורות ב-28.1.1979.

קטעי מכתבים לאורי יעקובוביץ': האחד מנתן יונתן, והשני משמעון מנסקי. (לחצו על התמונות להגדלה)