לאור הזיכרונות

לְכָל אָדָם יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת כַּסֵּפֶר יוֹמָן חָרוּט עַל לוּחַ לֵב שׁוֹתֵק הַזְּמַן זוֹרֶה אֶת הָרָעוֹת כָּאֵפֶר וְרַק הַטּוֹב לָעַד לֹא יִמָּחֵק עַל כֵּן אֵלֵךְ לְאוֹר הַזִּכְרוֹנוֹת עַל כֵּן אָבִין נְתִיב חַיַּי נָלוֹז כִּי יֵשׁ דְּמָמָה בְּתוֹךְ הַסְּעָרוֹת יֵשׁ אוֹר גָּנוּז בָּאֹשֶׁר שֶׁנָּגוֹז! וְגַם אוֹתְךָ אֲשֶׁר אוֹתִי אָהַבְתָּ אֶזְכֹּר תָּמִיד בָּהִיר וְחַיְכָנִי וְלֹא תֵּדַע, כַּמָּה לִי אָז הִכְאַבְתָּ כִּי עַד הַיּוֹם תִּשְׁכֹּן בִּלְבָבִי עַל כֵּן אֵלֵךְ... וְכָל אָדָם נוֹשֵׂא לֵילוֹת וָעֹנִי אֲבָל עָלָיו לִזְכֹּר רַק נְגוֹהוֹת – וְאָז יָבִין, אוּלַי יָבִין כָּמוֹנִי שֶׁאֵין יָקָר מֵאוֹר הַזִּכְרוֹנוֹת! עַל כֵּן אֵלֵךְ...לכל אדם יש זיכרונות כספר יומן חרוט על לוח לב שותק הזמן זורה את הרעות כאפר ורק הטוב לעד לא ימחק על כן אלך לאור הזיכרונות על כן אבין נתיב חיי נלוז כי יש דממה בתום הסערות יש אור גנוז באושר שנגוז! וגם אותך אשר אותי אהבת אזכור תמיד בהיר וחייכני ולא תדע, כמה לי אז הכאבת כי עד היום תשכון בלבבי על כן אלך... וכל אדם נושא לילות ועוני אבל עליו לזכור רק נגוהות – ואז יבין, אולי יבין כמוני שאין יקר מאור הזיכרונות! על כן אלך...