יש לילות גדושי עצבת

יֵשׁ לֵילוֹת גְּדוּשֵׁי עַצֶּבֶת כּוֹכָבִים אָז מַר בּוֹכִים וְאָדָם חֲסַר מָגֵן הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת אֱלֹהִים אֲבֵלִים רְחוֹב וּבַיִת צָף יָרֵחַ כְּיָתוֹם אֲפֵלָה עוֹטָה כְּעַיִט וְנִפְעֶרֶת כַּתְהוֹם זִכְרוֹנוֹת חוֹשְׂפִים הַפֶּצַע שֶׁבַּלֵב וְלֹא הִגְלִיד אוֹרְלוֹגִין מַקִּישׁ: מָה בֶּצַע תְּבַקֵּשׁ אָדָם יָדִיד? בַּלֵּילֹות הַשְּׁכוֹל פּוֹרֵחַ בָּבוּאַת זִכְרוֹן עָבָר; וְלַשָּׁוְא אָדָם גּוֹנֵחַ - לְבַטֵּל אֲשֶׁר נִגְזַר...יש לילות גדושי עצבת כוכבים אז מר בוכים ואדם חסר מגן הוא מחפש את אלוהים אבלים רחוב ובית צף ירח כיתום אפלה עוטה כעיט ונפערת כתהום זכרונות חושפים הפצע שבלב ולא הגליד אורלוגין מקיש: מה-בצע תבקש אדם ידיד? בלילות השכול פורח בבואת זכרון עבר; ולשוא אדם גונח - לבטל אשר נגזר...