ארבעה לבבות

אֲנִי אָמַרְתִּי: רַק אוֹתָךְ אֲנִי אֹהַב, הֱיִי שֶׁלִּי! וְהִיא עָנְתָה לִי: אֲדוֹנִי, חֲבָל שֶׁבָּאתָ! אֲנִי אָמַרְתִּי: אַתְּ חַיַּי וְעוֹלָמִי וְגוֹרָלִי! וְהִיא עָנְתָה לִי: אֲדוֹנִי, אַתָּה וַיְזָתָא! אֲנִי אָמַרְתִּי, גְּבֶרֶת וִיקִי, אָנוּ זוּג מִן הַשָּׁמַיִם; וְהִיא עָנְתָה: אֲנִי אֶשְׁפֹּךְ עָלֶיךָ מַיִם! וַאֲנוֹכִי כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי, כִּי אֶצְלִי בִּטּוּי אָרוּר בֵּין בַּחוּרִים עוֹד אֵיךְ שֶׁהוּא, אַךְ בֵּין נָשִׁים אֲנִי קָבוּר. שׁוֹשַׁנִּים פָּרְחוּ בַּחֶדֶר, עַל שֻׁלְחָן עָמְדוּ עֻגּוֹת וְאוֹתָנוּ הִיא הִשְׁלִיכָה וַי, מִכָּל הַמַּדְרְגוֹת. לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, לְבָבִי נִקְרַע בִּי, כִּי וִיקְטוֹרְיָה, גְּבֶרֶת וִיקִי. לֹא רָצְתָה בִּי. לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, כְּכַדּוּר שַׁלְהֶבֶת כִּי אוֹתִי הִיא, כִּי אוֹתִי הִיא לֹא אוֹהֶבֶת. לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, כֹּה בּוֹכֶה הַפַּעַם לֹא אֶרְאֶה אֶת גְּבֶרֶת וִיקִי לְעוֹלָם אֵין תִּקְוָה לִי, אֵין שִׂמְחָה לִי, נִשְׁמָתִי הִיא שָׁמָּה, דַּי, אֶסַּע לִי לְנָתַנְיָה, וְאֶקְפֹּץ הַיָּמָּה. לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, הוֹי נוֹבֵל כַּפֶּרַח, וְלִבָּהּ הוּא לֵב שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל קֶרַח. הִיא לִי אָמְרָה, שֶׁלֹּא אַרְאֶה לָהּ אֶת אַפִּי וְאֶת פָּנַי, כִּי הִיא שֹוֹנֵאת, מַה דַּעַתְכֶם עַל זֶה, בָּטָטוֹת, הִיא לִי אָמְרָה, שֶׁלּאֹ כְּדַאי לִי לַעֲמֹד עוֹד עַל בִּרְכַּי, פָּשׁוּט חֲבָל - אוֹמֶרֶת הִיא - עַל הַבָּלָטוֹת. אֲנִי שָׁאַלְתִּי: אֵיזֶה רֹשֶׁם יֵשׁ לָךְ פֹּה מִמֶּנִי, וִיקִי? וְהִיא עָנְתָה לִי כָּכָה: רֹשֶׁם שֶׁמֶן קִיקִי... וְלִי אָמְרָה הִיא, שֶׁבָּרֹאשׁ אֶצְלִי חָסֵר גַּלְגַּל עֶלְיוֹן, וְאִידְיוֹטִים יֵשׁ רַבִּים, אֲבָל אֲנִי הַצֶ'מְפִּיּוֹן! הִיא הִסְמִיקָה, הִיא הִבְרִיקָה, צָעֲקָה בְּלִי הֲפוּגוֹת, וַאֲנַחְנוּ הִשְׁתַּטַּחְנוּ בַּחֲדַר הַמַּדְרְגוֹת. לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, הוֹי נוֹבֵל כַּפֶּרַח, וְלִבָּהּ הוּא לֵב שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל קֶרַח. וּמוּזָר הֲלֹא בְּעֶצֶם אֵין בָּהּ שׁוּם דָּבָר מוֹשֵׁךְ, הִיא רְחוֹקָה עוֹד לְמָדַי מֵאַפְרוֹדִיטָה; לֹא חֲכָמָה וְלֹא פִּיקַנְטִית, וְרַגְלַיִם לָהּ - יָה שֵׁיךְ! וְהַפָּנִים זֶה לֹא פָּנִים כְּלָל, אֶלָּא פִּיתָה! כְּשֶׁאֲנִי בְּדִמְיוֹנִי רַק מְתָאֵר אֶת גְּבֶרֶת וִיקִי לִי כְּבָר לֹא טוֹב, וְיֵשׁ לִי חֵשֶק לְהָקִיא - קִי; אֶצְלִי הִיא לֹא שָׁוָה אֲפִלּוּ, כַּמָּה יֵשׁ לִי, שְׁמוֹנֶה מִיל. לֹא חֵן, וְלֹא טֶמְפֵּרָמֶנְט, וְלֹא סִימָן שֶׁל סֶקְסָפִּיל... אֵיפֹה הָיוּ עֵינַי, רֹאשִׁי? הֲלֹא אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לִבְכּוֹת! בִּגְלַל מִפְלֶצֶת שֶׁכָּזוֹ לָעוּף מִכָּל הַמַּדְרְגוֹת... לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, מִשִּׂמְחָה בִּי כִּי גַּם בִּי זוֹ הַמִּפְלֶצֶת לֹא רָצְתָה בִּי! לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, טָס כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת, כִּי אוֹתִי הִיא, כִּי אוֹתִי הִיא לֹא אוֹהֶבֶת. לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, מְרַקֵּד הַפַּעַם, לֹא אֶרְאֶה אֶת גְּבֶרֶת וִיקִי לְעוֹלָם! רַק חֲבָל לִי עַל הַכֶּסֶף, שֶׁנָּמַס כַּקֶּרַח, כַּאֲשֶׁר יוֹם יוֹם עִם פֶּרַח רַצְתִּי כְּמוֹ תֶּרַח... לְבָבִי בִּי, לְבָבִי בִּי, כְּמִפְרָשׂ תָּפוּחַ וְהָאַהֲבָה הוֹי, שֶׁיִּקַּח הָרוּחַ.אני אמרתי: רק אותך אני אוהב, היי שלי! והיא ענתה לי: אדוני, חבל שבאת! אני אמרתי: את חיי ועולמי וגורלי! והיא ענתה לי: אדוני, אתה ויזתא! אני אמרתי, גברת ויקי, אנו זוג מן השמים; והיא ענתה: אני אשפוך עליך מים! ואנוכי כלום לא אמרתי, כי אצלי ביטוי ארור בין בחורים עוד איך שהוא, אך בין נשים אני קבור. שושנים פרחו בחדר, על שולחן עמדו עוגות ואותנו היא השליכה וי, מכל המדרגות. לבבי בי, לבבי בי, לבבי נקרע בי, כי ויקטוריה, גברת ויקי. לא רצתה בי. לבבי בי, לבבי בי, ככדור שלהבת כי אותי היא, כי אותי היא לא אוהבת. לבבי בי, לבבי בי, כה בוכה הפעם לא אראה את גברת ויקי לעולם אין תקוה לי, אין שמחה לי, נשמתי היא שמה, די, אסע לי לנתניה, ואקפוץ הימה. לבבי בי, לבבי בי, הוי נובל כפרח, וליבה הוא לב של אבן או של קרח. היא לי אמרה, שלא אראה לה את אפי ואת פני, כי היא שונאת, מה דעתכם על זה, בטטות, היא לי אמרה, שלא כדאי לי לעמוד עוד על ברכי, פשוט חבל – אומרת היא – על הבלטות. אני שאלתי: איזה רושם יש לך פה ממני, ויקי? והיא ענתה לי ככה: רושם שמן קיקי... ולי אמרה היא, שבראש אצלי חסר גלגל עליון, ואידיוטים יש רבים, אבל אני הצ'מפיון! היא הסמיקה, היא הבריקה, צעקה בלי הפוגות, ואנחנו השתטחנו בחדר המדרגות. לבבי בי, לבבי בי, הוי נובל כפרח, וליבה הוא לב של אבן או של קרח. ומוזר הלא בעצם אין בה שום דבר מושך, היא רחוקה עוד למדי מאפרודיטה; לא חכמה ולא פיקנטית, ורגלים לה – יה שיך! והפנים זה לא פנים כלל, אלא פיתה! כשאני בדמיוני רק מתאר את גברת ויקי לי כבר לא טוב, ויש לי חשק להקיא – קי; אצלי היא לא שווה אפילו, כמה יש לי, שמונה מיל. לא חן, ולא טמפרמנט, ולא סימן של סקספיל... איפה היו עיניי, ראשי? הלא אפשר ממש לבכות! בגלל מפלצת שכזו לעוף מכל המדרגות... לבבי בי, לבבי בי, משמחה בי כי גם בי זו המפלצת לא רצתה בי! לבבי בי, לבבי בי, טס כמו שלהבת, כי אותי היא, כי אותי היא לא אוהבת. לבבי בי, לבבי בי, מרקד הפעם, לא אראה את גברת ויקי לעולם! רק חבל לי על הכסף, שנמס כקרח, כאשר יום יום עם פרח רצתי כמו תרח... לבבי בי, לבבי בי, כמפרש תפוח והאהבה הוי, שיקח הרוח.