רחמים רחמים

אֲנִי שְׁמִי רַחֲמִים, רַחֲמִים בֶּן סְעַדְיָה, כָּל יָמַי אֲנִי פֹּה שַׁמָּשׁ בַּמִּשְׂרָדִיָּה, מִסְּבִיבִי גַּם טִפְּשִׁים יֵשׁ וְגַם חֲכָמִים, וְכֻלָּם צוֹעֲקִים: רַחֲמִים, רַחֲמִים! רַחֲמִים, הָבֵה תֵּה, רַחֲמִים, הָבֵא מַיִם; רַחֲמִים קְפֹץ לַדֹּאַר, רַחֲמִים, שָׂא רַגְלַיִם; רַחֲמִים כָּל הַיּוֹם, רַחֲמִים פֹּה וָשָׁם - וְאוֹמְרִים עוֹד, שֶׁאֵין רַחֲמִים בָּעוֹלָם... וּכְשֶׁבָּא הַמְּנַהֵל, זֶה אָסוֹן וְזֶה פֶּגַע, כִּי הוּא בְּלִי רַחֲמִים לֹא יָכוֹל לִחְיוֹת רֶגַע. וְאִם בָּא אֵיזֶה אִישׁ לְבַקֵּשׁ נִחוּמִים, מְסַלְּקִים אוֹתוֹ רַק עַל יְדֵי רַחֲמִים.אני שמי רחמים, רחמים בן סעדיה, כל ימי אני פה שמש במשרדיה, מסביבי גם טיפשים יש וגם חכמים, וכולם צועקים: רחמים, רחמים! רחמים, הבה תה, רחמים, הבא מים; רחמים קפוץ לדואר, רחמים, שא רגלים; רחמים כל היום, רחמים פה ושם – ואומרים עוד, שאין רחמים בעולם... וכשבא המנהל, זה אסון וזה פגע, כי הוא בלי רחמים לא יכול לחיות רגע. ואם בא איזה איש לבקש ניחומים, מסלקים אותו רק על ידי רחמים.