החורף

סוּת שֶׁלֶג עָטוּף בְּזֹהַר וָזִיו שָׂב-יַעַר קוֹפֵץ וּצְחוֹק בְּפִיו: "בּוֹא נָא יֶלֶד חָבִיב" וְהָרוּחַ נוֹשֵׁב סָבִיב סָבִיב לוֹחֵשׁ, נוֹשֵׁב סָבִיב... "שְׁבִי! הַחֹשֶׁךְ גּוֹבֵר וְהַקֹּר הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, דָּעַךְ כְּבָר הָאוֹר הוֹרִי לִי, מִי זֶה יָשִׁיב?" וְהָרוּחַ נוֹשֵׁב סָבִיב סָבִיב לוֹחֵשׁ, נוֹשֵׁב סָבִיב... רוּחַ מֵרִיעַ: הֶאָח! הֶאָח! פְּרָחִים הֵנֵצּוּ עַל קֶבֶר בַּסְּבָךְ. הִנֵּה בָּא הָאָבִיב!... וְהָרוּחַ נוֹשֵׁב סָבִיב סָבִיב לוֹחֵשׁ, נוֹשֵׁב סָבִיב...סות שלג עטוף בזהר וזיו שב-יער קופץ וצחוק בפיו: "בוא נא ילד חביב" והרוח נושב סביב סביב לוחש, נושב סביב... "שבי! החושך גובר והקור השמש באה, דעך כבר האור הורי לי, מי זה ישיב?" והרוח נושב סביב סביב לוחש, נושב סביב... רוח מריע: האח! האח! פרחים הנצו על קבר בסבך. הנה בא האביב!... והרוח נושב סביב סביב לוחש, נושב סביב...