רועה צאן

הָרֹחַב הַזֶּה, הַמְּפַשֵּׁט נְחִירָיו. הַגֹּבַהּ הַזֶּה הַכָּמֵהַּ אֵלֶיךָ. הָאוֹר, הַשּׁוֹפֵעַ לַבְנוּת הֶחָלָב, וְרֵיחַ הַצֶּמֶר, וְרֵיחַ הַלֶּחֶם. וּלְרֶגֶל הַצֹּאן וְאָדָם, הַקַּשָּׁב לְרֹן הַלִּקְלוּק בְּתוֹךְ שֹֹקֶת הַמַּיִם -יָחֵף בְּמַחְשׂוֹף כָּל חֲמֵשֶׁת חוּשָׁיו פּוֹסֵעַ הַבֹּקֶר אֶל-מוּל צָהֳרַיִם. זֶה בֹּקֶר-בְּרֵאשִׁית! בַּשָּׂדוֹת יְאַדֶּה טְלָלִים מִן הַדֶּשֶׁא וּקְטֹרֶת הַזֶּבֶל. מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק: אָדָם - וְשָׂדֶה. מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק: הָעֵדֶר - וְהֶבֶל.הרוחב הזה, המפשט נחיריו. הגובה הזה הכמה אליך. האור, השופע לבנות החלב, וריח הצמר, וריח הלחם. ולרגל הצאן ואדם, הקשב לרון הלקלוק בתוך שוקת המים -יחף במחשוף כל חמשת חושיו פוסע הבוקר אל-מול צהרים. זה בוקר-בראשית! בשדות יאדה טללים מן הדשא וקטורת הזבל. מאופק עד אופק: אדם - ושדה. מאופק עד אופק: העדר - והבל.