עָפְרָה כְּלָל אֵינָה מִתְעַצֶּלֶת
כָּל הַיּוֹם הִיא מְבַשֶּׁלֶת.
הִיא בּוֹחֶשֶׁת, מְטַגֶּנֶת,
מִתְרַגֶּשֶׁת, מִתְעַצְבֶּנֶת:
"שֶׁיִּפְתַּח כְּבָר הַשְּׂפָתַיִם
שֶׁיִּטְעַם כְּבָר כַּף אוֹ שְׁתַּיִם".
תֵּאָבוֹן אֵין לַפָּעוּט
כִּי עָשׂוּי הוּא מִסְּמַרְטוּט.
עפרה כלל אינה מתעצלת
כל היום היא מבשלת.
היא בוחשת, מטגנת,
מתרגשת, מתעצבנת:
"שיפתח כבר השפתיים
שיטעם כבר כף או שתיים".
תאבון אין לפעוט
כי עשוי הוא מסמרטוט.
מילים: בלהה יפה
לחן: צבי טלמון (מונסון)
|
חוה אלברשטיין 
שנת הקלטה: 7.11.1965
ההקלטה הוטבעה בשנת 1967 בתקליט "צעצועיה של אסנת". מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית |
על השיר
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
מקור: "צבי טלמון: צלילי דרור ומולדת - שירים ליחיד, לזמרה בצבור, לבית הספר ולעם", תווית, תשי"א, עמוד 31
עדכון אחרון: 02.10.2022 15:19:43
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם