היא יושבה לחלון

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ, בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה וּבְעֵינַי הִיא בָרָה. מַר לִי מָר, לִבִּי הַיּוֹם עָלַי רָע, אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה – אֲנִי אָנָה בָא? פֶּה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל, אַךְ רָחֵלָה לִי הִיא וְאָנֹכִי לְרָחֵל. מר לי… בָּעֶרֶב כִּי-אֵצֵא אֶל מִשְׁעוֹל הַקָּמָה – וְרָחֵלָה אֵין עִמִּי – אֵין עִמִּי הַנְּשָׁמָה. מר לי… שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים, לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר – וָמַתִּי בִמְקוֹמִי. מר לי… היא יושבה לחלון ושורקה שערה בעיניכם היא פרוצה ובעיני היא ברה מר לי מר ליבי היום עלי רע אם רחלה איננה אני אנה בא פה יש לבריות והולכות הן רכיל אך רחלה לי היא ואנוכי לרחל מר לי… בערב כי אצא אל משעול הקמה ורחלה אין עימי אין עימי הנשמה מר לי… שיבולים גבעולים לרחלה שאו שלומי וענו בי אם תאחר ומתי במקומי מר לי…