שיר לנצר

פְּנֵי הַסַּעַר! תְּמוֹל גּוֹוֵעַ, לֹא יָשׁוּב עוֹד - סוּר הַלֵּיל! יוֹם חָדָשׁ עוֹלֶה, בּוֹקֵעַ בְּהָרֶיךְ יִשְׂרָאֵל! אָח, נִזְכֹּרָה, הֲדִמִּינוּ, בְּשַׁלֶּכֶת שֶׁבַּסְּתָו כִּי נִזְכֶּה עוֹד וְהָיִינוּ נֵצֶר חַי, בְּנֵי עַם רַב? וְהַיּוֹם נִשָּׂא עֵינֵינוּ מוּל שָׁמַיִם וְהַיָּם. כָּל הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ, לָנוּ אֲחֻזַּת עוֹלָם. יַעֲלֶה בְּאוֹר יוֹמֵנוּ, חֵלֶף אֹפֶל וְהַכְּאֵב, לָךְ עָרַגְנוּ, לָךְ צִפִּינוּ שָׂא הַיּוֹם בְּרָכָה מִלֵּב.פני הסער! תמול גווע, לא ישוב עוד - סור הליל! יום חדש עולה, בוקע בהריך ישראל! אח, נזכורה, הדימינו, בשלכת שבסתיו? כי נזכה עוד והיינו נצר חי, בני עם רב. והיום נישא עינינו מול שמים והים. כל הארץ לפנינו, לנו אחוזת עולם. יעלה באור יומנו, חלף אופל והכאב, לך ערגנו, לך ציפינו שא היום ברכה מלב.