על יד עריסת שלומית

כֹּה, כֹּה קְטַנָּה אַתְּ וְעוֹלָמֵךְ כֻּלּוֹ עֲרָפֶל. שְׁלֵמוּת תֵּדַע נַפְשֵׁךְ, הֲרֵי הָאָרֶץ, מוֹלֶדֶת יְחִידָה, וְטִבְעִית עֲבוּרֵךְ. כֹּה, כֹּה קְטַנָּה אַתְּ וְכֹה רַבּוֹת הַתִּקְווֹת בָּךְ תָּלִיתִי. אַתְּ תּוֹכִיחִי לִי שֶׁיִּסּוּרֵינוּ לֹא בָּאוּ חִנָּם. אַתְּ לֹא רוֹאָה, לֹא מַרְגִּישָׁה כְּלוּם וַאֲנִי, לִפְנֵי עֲרִיסָתֵךְ אֶת רֹאשִׁי אַרְכִּין וּשְׂפָתַי תְּפִלָּה לוֹחֲשׁוֹת וְלִבִּי, כֻּלּוֹ, הוֹמֶה תִּקְווֹת, עֲתִידוֹת שִׁלּוּמִים, אַל תַּכְזִיבִי, אַל תַּכְזִיבִי. כֹּה, כֹּה קְטַנָּה אַתְּ וְכֹה רַבּוֹת הַתִּקְווֹת בָּךְ תָּלִיתִי.כה, כה קטנה את ועולמך כולו ערפל. שלמות תדע נפשך, הרי הארץ, מולדת יחידה, וטבעית עבורך. כה כה קטנה את וכה רבות התקוות בך תליתי. את תוכיחי לי שיסורינו לא באו חינם. את לא רואה, לא מרגישה כלום ואני, לפני עריסתך את ראשי ארכין ושפתי תפילה לוחשות ולבי, כולו, הומה תקוות, עתידות שילומים, אל תכזיבי, אל תכזיבי. כה כה קטנה את וכה רבות התקוות בך תליתי.

תווי השיר בכתב ידו של הקומפוזיטור אברהם דאוס

אישור מזכירות קיבוץ גבת להקלטת הקנטטה. מאשר את חיבורה ב- 1951 ואת הקלטתה בירושלים.