אל הפרחים

הַאֻמְנָם זֶה אַתֶּם, חֲבִיבִי? אֵין אֶחָד מִכֶּם שֶׁלֹּא שָׁב! וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי: אֲבַדְתֶּם בַּזֶּרֶם, בַּקָּרָה, בַּסְּתָו! רָאִיתִי – הָאָרֶץ אֲבֵלָה שָׁמַיִם – וְלֹא זִיו וְלֹא אוֹר; וּזְבוּבֵי הַקַּיִץ הַיָּפִים שֶׁגָּוְעוּ בְּכָל סְדָק וָחוֹר. אָמַרְתִּי, חֲבִיבִי, לְעוֹלָמִים לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתְכֶם, חֲבָל! וְהִנֵּה אַךְ טָהֲרוּ שָׁמַיִם, אַךְ הֵקִיץ בַּנָּהָר הַגָּל – פְּקַחְתֶּם עֵינֵיכֶם הָאוֹרוֹת שֶׁל לֹבֶן, שֶׁל זָהָב, שֶׁל כְּחוֹל! וְעָלִים יְרוֹקִים יִפְרָחוּ בִּמְקוֹם – הָיְתָה בִצָּה, אַךְ תְּמוֹל! וּזְרִיזִים אַתֵּמָה, חֲבִיבָי! עֲלִיתֶם כָּל גֶּבַע כָּל גָּיְא; וְיַעַר וְשָׂדֶה מִלֵּאתֶם – הוֹי, פְּרָחַי שֶׁלִּי, כֹּה לֶחָי! האומנם זה אתם חביבי אין אחד מכם שלא שב ואנוכי אמרתי אבדתם בזרם בקרה בסתיו ראיתי הארץ אבלה שמיים ולא זיו ולא אור וזבובי הקיץ היפים שגוועו בכל סדק וחור אמרתי חביבי לעולמים לא אשוב לראותכם חבל והנה אך טהרו שמיים אך הקיץ בנהר הגל פקחתם עיניכם האורות של לובן של זהב של כחול ועלים ירוקים יפרחו במקום היתה ביצה אך תמול וזריזים אתמה חביבי עליתם כל גבע כל גיא ויער ושדה מילאתם הוי פרחי שלי כה לחי