זמר נוגה

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה? תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב. נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד. מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו, לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד. אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי, כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה, אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי, כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.התשמע קולי, רחוקי שלי, התשמע קולי, באשר הנך – קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי ומעל לזמן מצווה ברכה? תבל זו רבה ודרכים בה רב. נפגשות לדק, נפרדות לעד. מבקש אדם, אך כושלות רגליו, לא יוכל למצוא את אשר אבד. אחרון ימיי כבר קרוב אולי, כבר קרוב היום של דמעות פרידה, אחכה לך עד יכבו חיי, כחכות רחל לדודה.