כַּאֲשֶׁר תֵּעָצֵמְנָה עֵינַי וְאֶשְׁכַּח אֶת עֶדְרִי וְיוֹנַי, עוֹד אֶזְכֹּר, עוֹד אֶזְכֹּר, יְדִידַי, הָרוֹעָה הַקְּטַנָּה מִן הַגַּיְא. כּוֹכָבִים יִדְעֲכוּ מֵעָלַי וְהַחֹשֶׁךְ יְכַס אֶת חַיַּי, אַךְ אֲנִי עוֹד אֶרְאֶה לְפָנַי הָרוֹעָה הַקְּטַנָּה מִן הַגַּיְא. בָּאִילָן יֵאָלְמוּ צִפֳּרִים וְהָרוּחַ יִדֹּם בֶּהָרִים יַחֲרִישׁ חֲלִילִי וְזִמְרוֹ, אַךְ אֶשְׁמַע אֶת צִלָּהּ בְּעָבְרוֹ. וְהָיָה כִּי אֶפְקַח אֶת עֵינַי, וְהִנֵּה הָרוֹעָה מִן הַגַּיְא. כִּגְדָיָה שְׁחַמְחַמָּה בֵּין גְּדָיַי הִיא פּוֹעָה וְשׁוֹאֶלֶת: מָתַי? הִיא שׁוֹאֶלֶת: מָתַי, בַּחוּרִי, תְּבָרֵךְ אֶת אִמִּי בִּכְפָרִי, וְתֹאכַל מִפִּרְיָהּ בְּגַנָּהּ, וְתִשְׁתֶּה עִם אָבִי מִיֵּינָהּ. וְאָשִׁיב לָרוֹעָה הַקְּטַנָּה: לֹא אֶשְׂבַּע מִפִּרְיָהּ בְּגַנָּהּ לֹא אֶשְׁכַּר מִיֵּינָהּ בְּגִתָּהּ רַק בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁכֹּחַ בִּתָּהּ.כאשר תעצמנה עיני ואשכח את עדרי ויוני, עוד אזכור, עוד אזכור, ידידי, הרועה הקטנה מן הגיא. כוכבים ידעכו מעלי והחושך יכס את חיי, אך אני עוד אראה לפני הרועה הקטנה מן הגיא. באילן יאלמו צפורים והרוח ידום בהרים יחריש חלילי וזמרו, אך אשמע את צילה בעברו. והיה כי אפקח את עיני, והנה הרועה מן הגיא. כגדיה שחמחמה בין גדיי היא פועה ושואלת: מתי? היא שואלת: מתי, בחורי, תברך את אמי בכפרי, ותאכל מפריה בגנה, ותשתה עם אבי מיינה. ואשיב לרועה הקטנה: לא אשבע מפריה בגנה לא אשכר מיינה בגתה רק בקשתי לשכוח ביתה.