שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה עַד לִקְצוֹת שָׁמַיִם זִיו חַכְלִילִי הֻצַּק שָׁמָּה תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט עָלֶה בַּל יִתְעוֹרֵר, עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם יוֹשֵׁב לוֹ הַמְּשׁוֹרֵר. סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט הַס, קוֹל מַשַּׁק כָּנָף רוּחַ צַח עַל פָּנַי עָבַר יִגַּע גַּם כָּל עָנָף. הִיא, חֲסִידָה חַשְׁרַת אֵבֶר, זַכַּת גֵּו כַּסֹּלֶת שָׁם בַּמְּחוּגָה הָלְאָה, מַעְלָה תֶּחֱצֶה יָם הַתְּכֵלֶת. מַה נָּעַמְתָּ, תּוֹר הָאָבִיב! הוֹדְךָ מִי יַשְׁמִיעַ? תִּקְווֹת אֱנוֹשׁ כִּי תָּבֹאנָה יוֹם אֶל יוֹם יַבִּיעַ. רוּחַ נוֹאָשׁ יָשׁוּב יֶחִי יַחְשֹׁב רֹב מַחְשָׁבוֹת יִשְׁכַּח מֹרֶךְ, רִפְיוֹן גֵּווֹ יִשְׁאַף אַךְ נִשְׂגָּבוֹת. הָהּ, מִי יִתֵּן כַּנְפֵי יוֹנָה לִי, גַּם לִי תּוֹלֵעָה אוֹ כְּאָדָם לוּ רַק חָפְשִׁי אֵשֵׁב אוֹ אֵצֵאָה. אָז אָעוּפָה, אֶסַּע קֵדְמָה שָׁם שָׁר, מֵת הַלֵּוִי שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי חִישׁ יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי. שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי אֶעֱבֹד גַּם אָנֹכִי אֶעֱבֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ אוּלַי יָשׁוּב כּוֹחִי. אֲוִיר אַרְצֵךְ, חַיֵּי נֶפֶשׁ יָעִיר בִּי הִגָּיוֹן מַחֲזוֹת נֹעַם, מַחֲזוֹת קֹדֶשׁ אֶרְאֶה בְּחִזָּיוֹן. אֶשְׁכַּח עֻצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי עַל תִּקְווֹתַי כָּלוּ יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט נֶגְדִּי עוֹד יִצְהֲלוּ. אַיֵּךְ, אַיֵּךְ אַדְמַת קֹדֶשׁ רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה לוּ גַּם אַתְּ גַּם אֲנִי יַחְדָּו נָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה! שמש אביב נטה ימה עד לקצות שמיים זיו חכלילי הוצק שמה תאווה לעיניים סביב תשלוט שלוות השקט עלה בל יתעורר על ראש גבנון בדד דומם יושב לו המשורר סביב תשלוט שלוות השקט הס קול משק כנף רוח צח על פני עבר ייגע גם כל ענף היא חסידה חשרת אבר זכת גו כסולת שם במחוגה הלאה מעלה תחצה ים התכלת מה נעמת תור האביב הודך מי ישמיע תקוות אנוש כי תבואנה יום אל יום יביע רוח נואש ישוב יחי יחשוב רוב מחשבות ישכח מורך רפיון גוו ישאף אך נשגבות הה מי ייתן כנפי יונה לי גם לי תולעה או כאדם לו רק חפשי אשב או אצאה אז אעופה אסע קדמה שם שר מת הלוי שם על שדמות בר ופרי חיש יחשך כאבי שם על שדמות בר ופרי אעבוד גם אנוכי אעבוד אשיר אשאף רוח אולי ישוב כוחי אויר ארצך חיי נפש יעיר בי היגיון מחזות נועם מחזות קודש אראה בחיזיון אשכח עוצבי תוגת נפשי על תקוותי כלו ימים טובים חיי שקט נגדי עוד יצהלו איך איך אדמת קודש רוחי לך הומייה לו גם את גם אני יחדו נשוב עוד לתחיה

עיבוד מאת: ס. ט. ו. פרידלנד

מקור: "Vier Lieder mit Benutzung syrischer Melodien ("ארבעה שירים למנגינות סוריות")", הוצאת המחבר (המעבד), 1895, עמוד 8-9