בוקר טוב

תאנה כזו זקנה מול ביתנו מתנודדת, וציפור כזו קטנה בין בדיה מרקדת. מזמרת הציפורת, האתון ברחוב נוערת, הרוכלים עורכים תזמורת! בקיצור, ממש קונצרט. ואני על סף ביתי שרה וכולם איתי- בוקר טוב, בוקר טוב, לציפורת שברחוב. לציפור, לאילן, לחמור הקטן. ולשמש הזורח ולפרח הפורח, (ולזו אשר אהב אהוב) בוקר טוב, בוקר טוב! גם הוריי וגם אחיי צועקים: שתקי, אין כוח! איזה שיר טיפשי, ויי-ויי- מן הבית יש לברוח. אז אני עושה קצת חסד גם להם ומשתתקת, ואבי על המרפסת בעתון קורא בשקט. אך אני שומעת כאן איך הוא שר לו בזקן- בוקר טוב... שיר כזה הוא מין צרה, כבר את השכונה הרעיל הוא, בתחנת המשטרה מזמרים אותו אפילו. גנבים אצל בר-זית סחבו חצי-הבית, התאמצו, שדים-משחת, לא השאירו חוט ומחט. ולמחרת שוטר נחמד בא וכה אמר מיד: בוקר טוב... אחותי היא כבר כלה, רק לבחור חסר לה אומץ. מקושטת היא כולה, וראשה חפוף בחומץ. וכל בוקר מול הגדר נעמד פה אוטו-טנדר, ובחור ביד נסתרת מצפצף לה בשפופרת ושובר את לבבה בניגון של אהבה- בוקר טוב... בחלון ביום בהיר הסתכלתי לי בשקט ופלוגות צבא סדיר במצעד עברו מנגד. חצוצרה, תופים, תזמורת, ואני כזאת שחרחורת, ופתאום- לא תאמינו- קול פקודה, הי, שור ימינה! ואלי פונים הכול ופותחים בקול גדול- בוקר טוב, בוקר טוב, לציפורת שברחוב. לציפור, לאילן, לחמור, הקטן. ולשמש הזורח ולפרח הפורח, ולזו אשר אהב אהוב בוקר טוב, בוקר טוב!