"עשן, רעי" - נפשי דוברת –
עשן וחלום תוך הרהורים,
הן כעשן זו המקטרת
עברו שנות נוער ובחורים".
"עשן רעי, וסר זכור-נא:
היו שנות זוך, אמון ותום,
שנות זיו-לזון, לא עוד תחזורנה, -
נגוז הכל, פג כחלום."
חולפות שנים, את נוף ארצנו
בונה אני, חלוץ העם,
עובד, זורע אדמתנו –
ויבך לבי, מכאב יפעם.
אי עוז, מרדות קבניטינו,
כי אז הציתו אש ואור?!
עיני כל אלה תחזינה
בין ענני עשן אפור.
|
מילים: דב פרנקל
לחן: לא ידוע כתיבה: 1929
|
זמר לא מזוהה, זמרת לא מזוהה |
על השיר
כותב גרשון סתיו בספר "גאיון ונדיב ואכזר: דב פרנקל - רונאל - המשורר והמלחין שהטביע חותמו בשירת בית"ר" (2019), עמ' 95 - 97:
יצירה זו התחבבה על רבים בבית"ר והושרה בצוותא בלילות הארוכים, בפלוגות הגיוס שפעלו ברחבי הארץ, בהם שרתו חלוצים שהעפילו ארצה מסניפי בית"ר בגולה. הכוונה היא לשיר "עשן רעי" (הרהורי יאוש של חלוץ ותיק). פרנקל קרא לו "רומנס בית"רי". בשירונים רבים כותרתו "הרהורי חלוץ" . . . לא ברור אם את הלחן כתב פרנקל או "הושאל" מאחת מיצירות העמים.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
עדכון אחרון: 15.11.2024 13:46:15
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם
