הפנס

בְּפֶתַח בֵּיתֵנוּ עוֹמֵד הַפָּנָס, מֵאִיר כָּל פָּנִים שֶׁל יוֹצֵא וְנִכְנָס, מֵאִיר צַמַּרְתּוֹ שֶׁל הָעֵץ הַזָּקֵן, מֵאִיר בַּלֵּילוֹת אֶת הַבֻּלְבּוּל בַּקֵּן. אוֹמֶרֶת לַבֻּלְבּוּל אִשְׁתּוֹ בֻּלְבּוּלִית: "אֶצְלֵנוּ בַּקֵּן הֶאָרָה חַשְׁמַלִּית! דִּירָה נֶהֱדֶרֶת, דִּירָה לְתִפְאֶרֶת: בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה תָּמִיד הִיא מוּאֶרֶת. סוֹף־סוֹף דָּאֲגוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעִיר אֶת קַן הַצִּפּוֹר בְּחַשְׁמַל לְהָאִיר! חֲבָל שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת לִקְרֹא, לַשָּׁוְא מְבַזְבֵּז הַפָּנָס אֶת אוֹרוֹ!" בפתח ביתנו עומד הפנס מאיר כל פנים של יוצא ונכנס מאיר צמרתו של העץ הזקן מאיר בלילות את הבולבול בקן אומרת לבולבול אשתו בולבולית אצלנו בקן הארה חשמלית דירה נהדרת דירה לתפארת ביום ובלילה תמיד היא מוארת סוף־סוף דאגו בני אדם שבעיר את קן הציפור בחשמל להאיר חבל שאינני יודעת לקרוא לשוא מבזבז הפנס את אורו