מספד

הַשְּׁכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב, פּוֹקְדֵנוּ הַשְּׁכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב, עִם שַׁחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ - עִם עֶרֶב - בָּא בֹּקֶר, תַּם יוֹם - הוּא לא שָׁב. הָיָה נַעֲרֵנוּ - עֵץ זַיִת מַכְסִיף, הָיָה - צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים. הָיָה נַעֲרֵנוּ - אַלּוֹן מַעֲנִיף, הָיָה הַתָּמִיר בַּדְקָלִים! גֻדַּל נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבֹּעַ, רֻחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרֹד, נַעֲרֵנוּ שֶׁלָּנוּ! הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ, אֲהַבְנוּךָ עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת! הָיָה נַעֲרֵנוּ - שְׂדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת! הָיָה - עַפְעַפֵּי שַׁחֲרִית נִקְרָעִים! הָיָה - כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת! הָיָה הַבָּשׂוּם בַּפְּקָעִים! נוֹלַד נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת. נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְׂבֹּעַ יָמִים. נַעֲרֵנוּ הַגֵּא! נַעֲרֵנוּ בְּרוֹשׁ-יֶלֶד! אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵשׁ הַדָּמִים! הָיָה נַעֲרֵנוּ - כְּאֹרֶן הַחֹרֶשׁ, הָיָה - תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים, הָיָה נַעֲרֵנוּ - הֲדַס סְבוּךְ הַשּׁרֶשׁ, הָיָה הַלּוֹהֵט בַּפְּרָגִים. הָיָה נַעֲרֵנוּ - בָּבַת-יִזְרְעֶאל, טִפְּחוּהוּ תְּכֹל-שַׁחַק, מָטָר וְשָׁרָב. לְפֹעַל חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל. יִחֵל וּבָטַח לֹא לַשָׁוְא! - הָיָה נַעֲרֵנוּ - כְּצוּק הַגִּלְבֹּעַ, הָיָה - כִּמְעוּף נְשָׁרָיו נֶאְדָּר - אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבֹהָּ גָבֹהָּ, עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר. הַשְּׁכוֹל מִסְתּוֹפֵף בְּעִמְקֵי אֹהָלֵינוּ. הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְּׁכוֹל כְּעָמִית. נוֹשֵׂא בְּכַפָּיו אֶל חֶשְׁכַת אֲבֵלֵינוּ נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן - אֵשׁ-תָּמִיד. השכול מתהפך בגננו כחרב פוקדנו השכול בית אם ובית אב עם שחר יצא נערנו עם ערב בא בוקר תם יום הוא לא שב היה נערנו עץ זית מכסיף היה צפצפה חלומת העלים היה נערנו אלון מעניף היה התמיר בדקלים גודל נערנו בצל הגלבוע רוחץ נערנו בנחל חרוד נערנו שלנו הטוב הגבוה אהבנוך עד צחוק ודמעות היה נערנו שדה פלחה מורקת היה עפעפי שחרית נקרעים היה כתפרחת תפוח צוחקת היה הבשום בפקעים נולד נערנו לאור ולתכלת נועד נערנו לשבוע ימים נערנו הגא נערנו ברוש ילד איך זנק מול חרמש הדמים היה נערנו כאורן החורש היה תאנה החונטת פגים היה נערנו הדס סבוך השרש היה הלוהט בפרגים היה נערנו בבת יזרעאל טפחוהו תכול שחק מטר ושרב לפועל חייו עמק רע ייחל ייחל ובטח לא לשווא היה נערנו כצוק הגלבוע היה כמעוף נשריו נאדר אמיץ ונועז וגבוה גבוה עד אחרון רגעיו מול הצר השכול מסתופף בעמקי אוהלינו היה בנתיבנו השכול כעמית נושא בכפיו אל חשכת אבלינו נר יגון נר גאון אש תמיד.