שָׁחֹר לֵיל הַסְּתָו, לְלֹא אוֹר, לְלֹא זֹהַר שְׁחֹרָה מְזִמַּת הַמַּלְשִׁין אַךְ שָׁחֹר מִכָּל שְׁחוֹר הוּא בִּנְיַן בֵּית הַסֹּהַר כִּדְמוּת בַּלָּהוֹת, בֵּית עַלְמִין. שׁוֹמְרִים, סְחוֹר סְחוֹר, סוֹבְבִים עַל מִשְׁמֶרֶת נִמְשָׁךְ הֵד קוֹלָם הַנּוֹקֵב כְּקוֹל אַחֲרוֹן מִנְּשָׁמָה מְפַרְפֶּרֶת: Hold! Who goes there?!‎ אַף כִּי גָּבְהוּ הַחוֹמָה וְהַשַּׁעַר עוֹפֶרֶת בַּרְזֶל וּמַנְעוּל וְאַף כִּי עָמְקוּ הַתּוּגָה וְהַצַּעַר – אֵין אֹמֶר, אֵין הֶגֶה, אֵין קוֹל. אַךְ אַל תֵּרָדֵם הַשּׁוֹמֵר, פְּקַח עַיִן הוֹלֵם עוֹד בַּסֹּהַר שָׁם לֵב. דַּע כִּי לֹא מֵת קָרְבָּנְךָ שָׁם עֲדַיִן Hold! Who goes there?!‎ לְיַד חַלּוֹן הָאָסִיר בִּנְחֻשְׁתַּיִם רֹאשׁוֹ לְשִׂבְכַת הַבַּרְזֶל מִלֹּבֶן פָּנִים רַק יוֹקְדוֹת הָעֵינַיִם בּוֹלְשׁוֹת אֶת הַלֵּיל הָאָפֵל. הַס! לְעִתִּים מִתְנַבֵּחַ אֵי-כֶּלֶב פּוֹלַחַת צְרִיחַת הָעוֹרֵב נִמְשָׁךְ הַנִּגּוּן רַק כְּעֶצֶב הַדֶּלֶף Hold! Who goes there?!‎ עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה וְהַנֶּפֶשׁ נִרְקַעַת בֵּין חוֹמוֹת עַכָּבִישׁ וּבִשְׁכוֹל אַךְ בָּחַרְתִּי עַתָּה הַחֵרוּת אוֹ הַמָּוֶת כְּבָלִים לֹא אוּכַל עוֹד לִסְבֹּל. וְשׁוּב יֵשׁ סִכּוּן וְיֵשׁ שֵׁן מְכַרְסֶמֶת מַה לְּאוּת? מַה פְּצָעִים? מַה כְּאֵב? מֵעֵבֶר לַכֹּל יֵשׁ תִּקְוָה מְדַמְדֶמֶת Hold! Who goes there?!‎שחור ליל הסתיו ללא אור ללא זוהר שחורה מזימת המלשין אך שחור מכל שחור הוא בנײן בית הסהר כדמות בלהות בית עלמין שומרים סחור סחור סובבים על משמרת נמשך הד קולם הנוקב כקול אחרון מנשמה מפרפרת Hold! Who goes there?!‎ ואף כי גבהו החומה והשער עופרת ברזל ומנעול ואף כי עמקו התוגה והצער אין אומר אין הגה אין קול. אך אל תירדם השומר, פקח עין הולם עוד בסוהר שם לב. דע כי לא מת קרבנך שם עדײן Hold! Who goes there?!‎ ליד חלון האסיר בנחושתײם ראשו לשבכת הברזל מלובן פנים רק יוקדות העינײם בולשות את הליל האפל. הס לעתים מתנבח אי כלב פולחת צריחת העורב נמשך הניגון רק כעצב הדלף Hold! Who goes there?!‎ עוד שנה ועוד שנה והנפש נרקעת בין חומות עכביש ובשכול אך בחרתי עתה החירות או המװת כבלים לא אוכל עוד לסבול. ושוב יש סיכון ויש שן מכרסמת מה לאות? מה פצעים? מה כאב? מעבר לכל יש תקװה מדמדמת Hold! Who goes there?!‎