שיר התימניות

אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּעֵינַי, בְּגוּפִי צְמַרְמֹרֶת. אַל תִּרְאוּנִי רַבּוֹתַי, שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת! מַה לִּי יַעֲלוֹת הַחֵן, וִינוֹת וּבֶּרְלִינִים – אֶצְלָהֶן טֶמְפֶּרָמֶן וְאֶצְלִי חַמְסִינִים! בִּשְׂמֹאלִי סְחָבָה וּדְלִי, בִּימִינִי מִבְרֶשֶׁת. יַא חַי לִי לִי עֲמָלִי, עֲבוֹדָה גּוֹעֶשֶׁת! יַא חַי לִי לִי עֲמָלִי, אֵיזֶה רֶפֶשׁ עֲנָקִי – סְפּוֹנְגָ'תִי, עֲלִי, עֲלִי, כָּאן צָרִיךְ לִהְיוֹת נָקִי! יֵשׁ מַחְלֶקֶת רִשְׁיוֹנוֹת – גְּבֶרֶת מְכֻבֶּדֶת. הִיא אַחַת בֵּין הַבָּנוֹת בִּנְיָנִים יוֹלֶדֶת. לִפְעָמִים הִיא מַתְחִילָה וּמַרְאָה יְכֹלֶת, לִפְעָמִים הִיא מַפְסִידה... זֶה נִקְרָא מַכֹּלֶת. בָּעֲבוֹדָה אֲנִי בְּקִיאָה, אַךְ הַשֵּׁד יוֹדֵעַ... לַעֲבֹד בָּעִירִיָּה אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ! הֵם אוֹמְרִים: תָּמִיד נָחוּץ לְנַקּוֹת בְּנַחַת, הָעִקָּר הוּא מִבַּחוּץ, מִבִּפְנִים אֵין פַּחַד! תֵּל אָבִיב הָעִבְרִיָּה, הָבִי לִי יָדַיִם, יֵשׁ לִסְגֹּר הָעִירִיָּה אֶת מִגְדַּל הַמַּיִם!אש בוערת בעיניי בגופי צמרמורת אל תראוני רבותיי שאני שחרחורת מה לי יעלות החן וינות וברלינים אצלהן טמפרמן ואצלי חמסינים בשמאלי סחבה ודלי בימיני מברשת יא חי לי לי עמלי עבודה גועשת יה חי לי לי עמלי איזה רפש ענקי ספונג'תי עלי עלי פה צריך להיות נקי לי רגלים כפלדה והיד עופרת בקומי לעבודה אמא לי אומרת ילדתי מחמל עיני בסמרטוט אחוזי הסמרטוט הוא תימני והבוץ שכנוזי במלאכה אני בקיאה אך השד יודע לעבוד בעירייה אפשר להשתגע הם אומרים: תמיד נחוץ לנקות בנחת העיקר הוא מבחוץ מבפנים אין פחד בשמאלי... יש מחלקת רשיונות גברת מכובדת היא אחת בין הבנות בניינים יולדת לפעמים היא מתחילה ומראה יכולת לפעמים היא מפילה... זה נקרא מפולת אך הדלי אינו מספיק והפה קטון הוא רק להבל ולריק עמלות פה אנו תל אביב העבריה הבי עוד ידיים יש לשפוך לעירייה את מגדל המים בשמאלי...

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 189-190 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 7